ריקוד המכונה

שלום לכולם! לפני שלושה שבועות חגגתי בר מצווה. החלטתי לפרסם בפוסט הזה את דרשת בר המצווה שלי. הדרשה, שאותה דרשתי בבית הכנסת בו עליתי, היא פרשת ויגש, מספר בראשית.

שבת שלום,

פרשת השבוע שלי היא פרשת ויגש, המספרת על הפגישה הדרמטית בין יוסף לאחיו, לאחר שמספר שנים לפני כן מכרו אותו לעבדות במצריים.

בפרשה נושאים רבים אך אני בחרתי לדבר איתכם על שאלת הגורל בפרשה.

בפרשה יוסף מעליל על בנימין עלילה וגורם למעצרו, בעוד שבנימין לא יודע את זהותו של יוסף. יהודה בא אל יוסף ומתחנן אליו שיחזיר את יוסף ושייקח אותו במקומו.  בשלב הזה יוסף נשבר, והוא מתוודע בפני אחיו על היותו אחיהם.

 בפרשה יוסף מעליל על בנימין עלילה וגורם למעצרו, בעוד שבנימין לא יודע את זהותו של יוסף. יהודה בא אל יוסף ומתחנן עליו שיחזיר את בנימין ושייקח אותו במקומו. בשלב הזה יוסף נשבר, והוא מתוודה בפני אחיו - על היותו אחיהם.

המעניין הוא, שיוסף לא כועס על אחיו כלל. להפך, הוא מסביר להם שאין זו אשמתם אלא שהכל היה גזרה משמיים. ככתוב: "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוהים וישמיני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצריים". זאת אומרת, שאין זו אחריות האחים למה שקרה! הגורל, כלומר החלטתו המוקדמת של אלוהים, היא שאחראית למעשים ולתוצאות.

על פי האמונה בגורל, איננו אחראים למעשינו כי איננו שולטים בהם. ואולם, סיפורים רבים בתנ"ך ובגמרא סותרים אמונה זו.

בסיפור גן העדן מסופר על עץ הדעת טוב ורע שחל איסור מוחלט לאכול מפירותיו. שימו לב כי זהו לא עץ הדעת - אלא עץ הדעת טוב ורע! עץ אשר אכילה מפריו גורמת ליכולת להבדיל בין טוב ורע! כאשר אתה יודע להבדיל בין טוב לרע, אתה אחראי למעשייך, ולכן אדם וחווה מגורשים מגן העדן, המקום בו אתה חסר מודעות לטיב התנהגותך וחסר אחריות למעשייך.

לכן, אנחנו, שלא נמצאים בגן העדן, אחראים באופן מלא למעשינו ולא נתונים להשפעת הגורל.

סיפור נוסף אשר יכול להאיר על הנושא הוא סיפור אברהם וסדום. בסיפור אלוהים מגלה לאברהם על החלטתו להרוס כליל את סדום ועמורה ולהשמיד את תושביהן. בשם הצדק והמוסר, אברהם מבקש מה' למחול על יושבי סדום ולבטל את רוע הגזירה אם ימצאו בה צדיקים - וה' נעתר לבקשתו. אברהם מתמקח עם אלוהים על מספר הצדיקים שיצילו את סדום מכליה: תחילה מעמיד את המספר של 50 צדיקים. אלוהים נענה אבל לא נמצאים בעיר 50 צדיקים. כך אברהם ממשיך להתמקח עם אלוהים ולהוריד את מספר הצדיקים הנדרש בכדי להציל את סדום מכליה. בסוף הוא מגיע למספר 10 צדיקים, וגם למספר זה אלוהים מסכים. אך גם עשרה צדיקים לא נמצאים בעיר, וגורלה של סדום נחרץ.

למעשה, אברהם מחליט לצאת כנגד דעתו של אלוהים, להתווכח בו ואף לנזוף בו! אברהם מנסה לשנות את בחירתו של אלוהים - ולמרבה הפלא הוא מצליח! אלוהים שומע בעצת אברהם! אברהם משנה את החלטת אלוהים! אם הגורל הוא החלטת אלוהים המוקדמת, איך אברהם משנה את מה שאמור להיות הגורל?

לאמונה בגורל יתרון במצבים מסוימים בהם באמת אין יכולת השפעה; בעיקר בהתייחסותנו לאירועים שכבר קרו. למשל, בעקבות האסון שהתרחש לפני שלושה שבועות בכרמל, איבדו משפחות רבות את יקיריהם או את ביתם או רכושם. אנשים כאלה טוב להם להאמין שהכל נקבע על ידי הגורל ושלא היה ביכולתם לשנות את המצב. אילולא כן, הם עלולים לייסר את עצמם בשאלה כיצד יכלו למנוע את ההתרחשות, ככה שאסון לא היה בא עליהם.

עם זאת, לדעתי, ברוב המקרים, הגורל הוא לא דבר שטוב להסתמך עליו ולהאמין בו. אמונה בגורל יכולה להוביל למצבים של חוסר אונים - כי אם אני מאמין בגורל ומצבי קשה, אין לי מה לעשות כדי לשנות את המצב , שהרי העתיד לא בשליטתי. הגורל מוביל לחוסר לקיחת אחריות וחוסר השפעה על התוצאות ועל מהלך חיינו.

אני מחליט להתעלם משאלת הגורל. אני תמיד משתדל לפעול בשביל שיקרה מה שאני רוצה ועומד יציב מול מעשיי. גם אם כל מה שיקרה צפוי מראש, ולא ישתנה בעקבות מעשיי, אני עדיין מעדיף לחיות ללא האמונה בגורל.