פרק 11
האוטו עצר בחריקה פתאומית. אבא הסתכל עליי במבטים שונים של תדהמה וכעב. "מאיפה שמעת את השקר הזה?!" הוא כעס עליי. "שמעתי את ג'ני מדברת עליי בטלפון". "עם מי היא דיברה?" הוא הסתכל עליי, בוחן אותי כמו פוליגרף (מכונה למציאת שקרים, לפי רועי). "לא יודעת" הודתי "אבל שמעתי אותה מדברת בצרפתית". "ומה הבנת מזה?" הוא שאל בחשד. "להרוג, ילדה, כסף, אין!". אבא התניע את האוטו ונסע במהירות חזרה לבית. כלבסוף הגענו, הוא משך אותי החוצה והוביל אותי לבית. ג'ניפר הייתה במטבח, בישלה. "ג'ני" אמר לה אבא, "דיברת היום בטלפון עם מישהו?" היא נראתה קצת לחוצה. "כן. עם החברה... למה?" אבא נרגע והתחיל לצחוק, אני מייד התחלתי לכעוס. אישתו ניסתה להרוג אותי והוא צוחק. "למה לעזאזל אתה צוחק?!" צעקצי עליו. "כי ג'ני לא ניסתה להרוג אותך, היא דיברה עם העבודה שלה" אבא השתגע מצחוק. "ג'ני עובדת עכשיב כסמנכ"ל של החברה שמוציאה חיות מתות מהכבישים."
"זה רק עד שאתמנה לבית החולים " היא ענתה במהירות "אני רופאה במקור, אבל התפטרתי מבית החולים הקודם כי קיבלתי עבודה טובה יותר. העבודה הזאת היא רק עד שאתמנה, כסף..."אמר והינהנה לעצמה כמחוייבת.
"את מבינה עכשיו" אמר אבא. "ג'ני דיברה בעינייני עבודה. עכשיו אפשר לחזור לתוכניות שלנו?
הינהנתי בראשי לעבר אבא והתקדמתי לאוטו, עם התחושה שאולי ג'ני באמת דיברה עלי ולא בעינייני עבודה...
פרק 12
התמתחתי במיטתי כשהשעון המעורר צפצף. חייכתי לעצמי חיוך קטן לזיכרונות יום הכיף אתמול. סוף סוף הרגשתי שיש לי אבא.
אבל עדיין,היה בי רגש של פחד מג'ניפר,כשחזרנו הביתה בקושי הגבתי לברכת השלום שלה.
קמתי מהמיטה והתחלתי להתארגן, בלי יותר מידי מוטיבציה. התקדמתי למטה,הרגשתי שאני צריכה להפחית את הזמן שלי עם ג'ניפר... כשהגעתי לסוף המדרגות, ראיתי שג'ייק, ברוק, אבא וג'ניפר יושבים כבר ליד השולחן. ליבי התכווץ מעט כשראיתי את ברוק מדבר עם ג'ייק, כאילו כלום לא קורה. התמונה של ברוק וקייט ליד תחנת האוטובוס צרבה במוחי. רציתי לסטור לו. התקדמתי למטה,ניסיתי להרעיש כמה שיותר,שברוק יבחין בי וירגיש רגשות אשמה.וכמו שרציתי,ברוק הסתכל עליי ופרצופו נעשה אדום. הרמתי גבה, מסתכלת עליו במבט מאשים. "אממ.. לילי?" הרמתי את מבטי למשמע קולה של ג'ניפר. "מותק, את רוצה לאכול משהו?" היא נראתה מהססת, כאילו לא בטוחה אם היא יכולה לדבר איתי. "אני בסדר,תודה",עניתי בלי לחשוב והמשכתי לעבר השולחן."היי לילי",אמר ג'ייק."היי",אמרתי,קצת נבוכה:"מה אתה עושה פה כול כך מוקדם?". "עוד לא התרגלת?" הוא שאל, מבודח. צחקתי בשקט בזמן שהתיישבתי לצידו. הוא מזג לי מיץ מהקנקן שעמד מולנו. "זה הבית השני שלי" הוא קרץ לי כשהסתכלתי עליו, מופתעת. הוא צחק וכיוון את מבטו אל ברוק,שגיחך במבוכה."אז יוצאים?",ג'ייק שאל את ברוק."צא,אני אשאר רגע לקחת את הדברים"."להתראות מר וגברת אייברי",אמר ג'ייק ויצא החוצה לחכות לברוק. באותו הרגע ברוק נצמד אלי ואמר:"אני יודע מה את רוצה!"."ומה אני רוצה?",עניתי לו."אל תגלי לו עלינו,זה ישבור לו את הלב!"."ושאתם בוגדים בו זה לא ישנה?!",שאלתי בכעס."אני אגיד את זה רק פעם אחת",אמר ברוק בפנים אדומות:"יש פעמים שהשקר עדיף על אמת",והוא יצא מהחדר בלי לומר מילה נוספת. נשארתי קפואה בכיסא שלי למשך כמה שניות. אבא כיחכח בגרון שלו. "כדאי גם לך לצאת, לפני שתאחרי..."פניתי לסיים את המיץ שלי ואז ייצאתי במהירות מהדלת. ברוק וג'ייק נשענו על המכונית של ג'ניפר, מחכים לנו. הרצון לסטור לברוק עלה בי שוב. נשמתי עמוק ונכנסתי למכונית שג'ניפר פתחה בנתיים. התיישבתי לייד ג'ייק, ברוק מקדימה. הנסיעה עברה בשקט. לא רציתי לפנות לג'ניפר ולא לברוק, וכנראה שגם הם לא רצו אלי. ג'ייק ישב נינוח. יצאתי מהאוטו במהירות האפשרית אבל לפני שהספקתי לעבור בשער ג'ייק קרא לי:"לילי!".ג'ייק יצא מהמכונית ונפרד מברוק שהלך לאחד מהחברים שלו:"לאן את כול כך ממהרת?!". "לא,סתם",עניתי לו:"לא הייתי בבית ספר יומיים,אני חושבת שאני צריכה להשלים נושאים"."את צריכה עזרה?",הוא שאל וחייך אלי.
הסתכלתי עליו וחייכתי לעצמי:"זה נשמע נחמד,מה לגבי אחרי הלימודים,אצלי?נלך ביחד..."."נשמע מעולה!",הוא אמר:"נתראה בשער!",והלך לדרכו.
קייט מיהרה אחריי במהירות:"סיפרת לו?"."סיפרתי מה?!",אמרתי למרות שאת התשובה ידעתי."לגבי אני וברוק...",היא ענתה."לא",עניתי בכעס:"אבל אני לא מסכימה עם זה,הוא בחור חכם,הוא יעלה עליכם בסוף!"."אז אם את לא תגלי...",היא ענתה בחמידות יתר:"הוא גם לא יגלה!",והמשיכה בדרכה.
הסתכלתי אחריה בתדהמה. לא הצלחתי להבין מה הם עושים בייחד. הנדתי בראשי לעצמי והתחלתי ללכת לכיוון השיעור הראשון שלי.
"היי, לילי!" ג'ייק בירך אותי כשמצא אותי נשענת על הגדר שלייד השער. "מוכנה ללכת?" "כן" חייכתי אליו. התקדמנו בייחד לכיוון תחנת האוטובוס. "איפה ברוק? וקייט?" שאלתי, בניסיון להתחיל שיחה. "הם נישארו בבית הספר. לברוק יש ריתוק ולקייט אימון מעודדות" הוא חייך.
"במה ברוק הסתבך?" שאלתי, שמחה קצת יותר מידי על התירץ להמשיך לדבר איתו. "התחצף למורה ללשון" ג'ייק גיחך. "הערה לא מתוחכמת במיוחד על שיעורי הבית" הוא המשיך. צחקתי בשקט. את הנסיעה הביתה העברנו בניסיון להמציא הערה מתוחכמת יותר מזו של ברוק, בלי הצלחה יתרה. "איפה אתה רוצה לעבוד?" שאלתי אותו כשהגענו. "אולי פה?" הוא הניד בראשו אל השולחן הגדול במטבח. "בסדר" עניתי לו בזמן שניגשנו לשולחן. "במה את רוצה להתחיל?" "מתמטיקה" עניתי לו, ללא היסוס. "זה המקצוע החלש שלי" הסברתי כשהוא הרים לעברי גבה. הוא חייך. "בסדר". הוצאתי את המחברת ואת ספר הלימוד והוא התחיל להסביר לי את חומר הלימוד שפספסתי.
באמצע משוואה מייאשת במיוחד, נאנחתי. ג'ייק צחקק מהפרצוף שעשיתי. "מה דעתך על הפסקה?" הוא שאל. "בשמחה!" הוא קם מכסרו וניגש להביא לנו מיץ מהמקרר. "תפוז או לימונדה?" הוא שאל, ראדשו בתוך המקרר. "תפוז" אמרתי בהיסח הדעת, מוחקת משהו מהדף המקושק. לפתע דלת הכניסה נפתחה. קייט וברוק נכנסו מהדלת,מתנשקים בחיפזון והתקדמו לעבר המדרגות.
"מה לעזאזל?!",אמר ג'ייק כשיצא מהמקרר:"קייט!מה קורה פה?!".
"ג'ייק!",אמרה קייט בהפתעה והתנתקה מברוק במהירות שיא:"מה אתה עושה פה?!".
"עוזר ללילי בלימודים!",אמר ג'ייק:"מה את עושה?!בגדת בי?!".
"ג'ייק!",אמרה קייט בהפתעה והתנתקה מברוק במהירות שיא:"מה אתה עושה פה?!".
"עוזר ללילי בלימודים!",אמר ג'ייק:"מה את עושה?!בגדת בי?!".
"זה לא מה שזה נראה!!",היא קראה:"זה לא מה שאתה...אאאאאאאהההה!!!". הקנקן מיץ שהיה בידיו של ג'ייק נזרק לעבר ברוק וקייט,ויצא מהבית בכעס רב...
"ידעתי שזה יקרה!",צעקתי ורצתי לעבר ג'ייק.
ג'ייק הלך במהירות, בלי כיוון מוגדר, ידיו קפוצות לאגרופים בצידי גופו. "ג'ייק!" צעקתי אחריו, בלי לקבל מענה. לא ידעתי מה אני צריכה להגיד לו, לא ידעתי איך לנחם אותו. רק רציתי להיות לידו, לדאוג שלא יהיה לבד. האצתי את צעדי, יותר רצה מאשר הולכת, מתאמצת להשיג אותו. "ג'ייק" אמרתי והושטתי את ידי לעבר זרועו כשהייה בהשג יד. הוא עצר כשהרגיש את המגע וראיתי אותו עוצם את עיניו בחוזקה. היינו בקצה הצפוני של הפארק הקרוב לבית שלי, ליד אגם. משכתי אותו ולאחד הספסלים. והתיישבתי ליידו. "ג'ייק, אני..." הוא הניד בראשו. "את..." הוא לקח נשימה עמוקה. "את יכולה פשוט לשבת איתי?" "כן",עניתי בלי לחשוב,התיישבנו על שפת האגם,הוא שם את ראשו עליי ואני ליטפתי אותו...
"מה עשיתי שזה מגיע לי?!",הוא שאל בעצב:"הייתי רע אליה?!עשיתי משהו לא בסדר?!".
"זה היא לא בסדר",עניתי:"היא בגדה בך,היא הטיפשה שלא הבינה כמה מיוחד אתה!".
"אם אני מיוחד,למה אני מרגיש כמו אפס?!",הוא שאל אותי.
"כי בגדו בך",עניתי:"וזה בסדר להרגיש ככה,הכי חשוב זה לא להאמין בזה!אתה לא אפס,אתה מיוחד!".
איזה אישה תרצה להיות איתי",הוא שאל.
"אני לא יודעת...אבל אני הייתי מסכימה,אתה מיוחד,אתה מקסים ואתה חלום של כול בחורה!".
"באמת?!",הוא קם ממני וראיתי את עיניו.
הינהנתי.
ואז...הוא נישק אותי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
