הסיפורים שלי

פרק 13

שפתיו נגעו בשפתי, חמות ורכות. ידו עלתה אל הלחי שלי, מקרבת אותי אליו. לא יכולתי שלא לנשק אותו בחזרה. לא הצלחתי להתרכז בשום דבר מלבדו. לקח לי כמה שניות להתעשת, להתרחק ממנו. פקחתי את עיני באיטיות, נועצת את מבטי בעיניו. "מה קרה?" הוא שאל, ידיו עוטפות את מותניי. "אני לא..." עצרתי לרגע, מודעת יותר מידי לקירבה בנינו. נשמתי עמוק. "אתה הרגע ראית את החברה שלך מנשקת את החבר הכי טוב שלך. אתה פגוע. אתם אפילו לא נפרדתם באמת" "לילי, אני רציתי לנשק אותך מהרגע שראיתי אותך. את לא הולכת להיות איזה... 'ריבאונד'" "תקשיב,עברת כול כך הרבה",אמרתי:"מאיפה לי שזה בגלל שהרגשות שלך מעורבבים,מאיפה לי שזה לא יעבור מחר?!".

"לילי,תמיד היה לי משהו כלפייך",אמר ג'ייק כמתחנן. "אני מצטערת ג'ייק",אמרתי:"אני פשוט לא יכולה לדעת".

קמתי ללכת אבל הוא תפס אותי בפרק היד ואמר:"לילי,את לא ריבאונד,את משהו אחר,מאז שראיתי אותך רציתי להיות איתך".

"אם רצית אותי כשקייט היתה חברה שלך,מאיפה לי שלא תרצה מישהי אחרת כשנהיה ביחד?!".

"זה לא יקרה,את מקרה מיוחד!".

כמעט הלכתי אליו,אבל משהו עצר,ידעתי שזה ריבאונד,לא יכולתי להסתכן...

"אני מצטערת ג'ייק",אמרתי ומשכתי את היד שלי בחזרה:"כרגע אנחנו לא יכולים להיות ביחד",והלכתי משם חזרה הביתה...

היססתי לפני שניכנסתי לבית. לא הייתי בטוחה עם ברוק וקייט עדיין שם. הם היו שם. הם ישבו על ספת העור בסלון, ברוק חצי מחבק את קייט הבוכייה. "לילי!" קייט קפצה מהספה ברגע שראתה אותי.

היא תפסה במפרקי יידי. "איפה ג'ייק?! מה עשיתם בייחד?!" ניערתי אותה ממני כשהשאלות שלה מילאו אותי בכעס. "מה אנחנו עשינו? את באמת שואלת אותי את זה? קייט, את בגדת בו עם ברוק! עם החבר הכי טוב שלו!" צעקתי עליה. "לא שאתה יותר טוב!" פלטתי לעבר ברוק שהתחיל להתקדם בצורה מגוננת אל קייט. "אם אתה כל כך דואג שהוא יפגע, למה עשית את זה?!" התנפלתי עליו. "איך יכולת לגרום לחבר הכי טוב שלך לעבור את כל זה?! אה?!"

 "אל תפילי את זה עליי!",צעק ברוק:"היא התנפלה עליי קודם!".

"סליחה?!",צעקה קייט:"אתה זה שהתחיל איתי כשהוא עשה...".

"לא הזמן!!!",צעקתי כדי לסכם אותם:"העניין הוא ששניכם מטומטמים שעשיתם את זה!". 

עברתי ליד קייט וצעקתי עליה:"את מטומטמת כי לא הבנת מה היה לך בידיים,הוא מדהים והוא אהב אותך!".

עברתי ליד ברוק:"ואתה מטומטם כי הוא היה החבר הכי טוב שלך ובגדת באמונו!תגיד לי ברוק,איך זה הרגיש לך להסתכל לו בעיניים,מישהו שבטח בך,ולהרוג אותו מבפנים?!".

הרגשתי כמו שופטת שמסבירה למואשמים את חטאיהם,ובהתאם למצב,אני רציתי לתת לשניהם עונש מוות...

"את גם לא כזאת מישהי טהורה!",פלט ברוק.

"נכון!",צעקתי עליו:"אבל אני בחיים שלי לא הגעתי לרמת שפל כזאת מגעילה שלהרוס מערכת יחסים וחברות עמוקה,אז הגיע הזמן שתלמד להגיד דברים בזמן הנכון!",ובלי להסתכל עליהם אפילו,עליתי לחדר שלי...

למחרת בבוקר הורגש חסרונו של ג'ייק בארוחת הבוקר. התעלמתי מברוק כל זמן שהייתי איתו בין אותן קירות, וג'ניפר ואבי הרגישו זאת. "אז.. אממ.. ברוק.. איפה ג'ייק?" ניסתה ג'ניפר להתחיל שיחה כשניכנסנו למכונית, שנגמרה ברגע אחרי שברוק מילמל משהו לא ברור. נאנחתי בהקלה כשהגענו לחנייה של בית הספר, שמחה על ההזדמנות להתרחק מברוק.

"היי" שמעתי קול מעלי כשעמדתי לייד הלוקר שלי, מוציאה את הספרים לשיעור הראשון שלי. ג'ייק עמד לייד כשהרמתי את מבטי. עיניו ננעצו בשלי, וייכולתי לקרוא שם את כל ריגשותיו. "ג'ייק, אני-" הוא עצר את דיבורי בנשיקה. דחפתי אותו מעלי ומייד הצטערתי על כך כשהמבט בעיניו הדגיש את העצב והעלבון שלו. "ג'ייק..." הורדתי את מבטי מעיניו וסידרתי את צוורון חולצתו בתור הסחת דעת, נסה להחליט איך לנסח את עצמי. לקחתי נשימה עמוקה לפני שהחזרתי את מבטי לעיניו ולקחתי צעד אחורה. "אתה צריך לסגור מעגל. לא נוכל להיות בייחד עד שתסגור מעגל עם קייט" לקחתי עוד צעד אחורה ואז הסתובבתי והלכתי משם.

פרק 14

התעוררתי בבוקר שלמחרת עם ההרגשה הנוראית של השיחה אתמול בבית הספר עם ג'ייק,כול הזמן חשבתי לעצמי האם הוא באמת מתכוון למה שהוא אמר,שאני לא ריבאונד?חשבתי על זה עד השעות הקטנות של הלילה,מה שגרם לי להתעורר מאוחר...

"לילי",דפקה ג'ניפר:"קומי,את תאחרי!" קמתי מהמיטה והתמתחתי,התלבשתי במהירות וירדתי עם התיק למטה,כולם ישבו שם,גם ברוק... לא דיברתי או יצרתי קשר עין עם ברוק או קייט מאז הריב ההוא...והאמת,לא התחרטתי על זה...

"יש לי זמן לאכול?" שאלתי את ג'ניפר, מתעלמת מנוחכותו של ברוק ומחסרונו של ג'ייק.

 "לא מותק, מצטערת, אבל אנחנו חייבים לצאת" היא אמרה לי בלי להפנות אלי את פניה, עסוקה בקרצוף הכלים בכיור.

 "אז לכו, אני אסע באוטובוס" אמרתי, נענת לבטן המקרקרת שלי ומתיישבת לייד השולחן.

"איך שאת רוצה" היא אמרה, מנגבת את יידיה ולוקחת את מפתחות המכונית מהדלפק. ברוק חטף את התיק שלו מהכיסא ליידי בלי להביט בי וייצא בעקבות אמו. בלעתי פרוסה של טוסט עם ריבה ושתיתי במהירות את כוס התפוזים שלי, לפני שנשקתי לאבי על הלחי ויצאתי לכיוון תחנת האוטובוס.

נכנסתי לאוטובוס והתיישבתי מקדימה ואז נזכרתי במשהו:גם ג'ייק נוסע באוטובוס,בקו הזה!.

וכמובן,כמו שהגורל רצה,התיישבתי ומחוץ לחלון האוטובוס נשקף ג'ייק,שגם נכנס לאוטובוס וכשראה אותי נפתחו עיניו לרווחה...

ידעתי שהוא ישאל,וידעתי שאני לא יכולה להגיד לא...

"אפשר לשבת?",הוא שאל וחייך,מראה שהיה מוזר כי הוא נראה מוזנח ועצוב...

"ברור",אמרתי,ידעתי שזה יגיע...

"תודה",הוא ענה והתיישב,כול רגע...

"איך אני אמור לסגור מעגל?!",הוא שאל.

בום!!!זה הגיע!

"אתה אמור לדעת לבד!",עניתי לו:"אני לא אהיה ריבאונד!".

"למה את לא מאמינה לי?!את לא ריבאונד בשבילי!".

"אני אוכל לדעת רק כשתסגור מעגל",אמרתי והוריתי לו לרדת מהאוטובוס,שהגיע לבית ספר. "וכשאני אעשה את זה,את תאמיני שאני לא חושב שאת ריבאונד".

"נחיה ונראה",עניתי:"מאיפה לי שלא תרצי אותי יותר". אבל רק אחרי שסיימתי לדבר ראיתי שג'ייק נעצר,הוא הסתכל על קייט וברוק,שהתמזמזו ליד הדלת הראשית.

"רוצה סגירת מעגל?!",אמר לי ג'ייק בכעס:"קיבלת!".

והוא הלך אליהם עם אגרופים שלופים,ונראה שלא יהיו יותר מדי דיבורים. "היי ברוק",צעק ג'ייק באיום עליו:"יש לנו עסק לא גמור!".

"על מה אתה מדבר?!",אמר ברוק והתנתק מקייט.

"גנבת את החברה שלי!",הוא אמר לו והצביע עליו:"ואתה הולך לשאת בתוצאות,זה ילמד אותך לחשוב פעמיים!!".

הוא התקדם במעלה המדרגות,דוחף את קייט מדרכו אל ברוק,מסיים לעלות את המדרגות ומסתכל על ברוק,שנעמד על שפת המדרגות.

"בוא נסיים את זה!",אמר ברוק באיום,וכול האנשים מסביב התחילו להסתכל עליו:"שנינו,לבד,עד הסוף  המר!!". הכוח הרב של ג'ייק העיף אותו ואת ברוק עד סוף המדרגות למטה,כשברוק חוטף את רוב עוצמת המכה,ג'ייק המשיך להחטיף לברוק אגרופים בכול אזור הראש עד זוב דם...

"מה קורה פה?!",צעקה מורה שיצאה דרך הדלת הראשית.

ברוק התנער מג'ייק, ניגב דם מפיו ונעמד.

 "כלום" הוא אמר, הסתובב והתחיל ללכת לכיוון קייט, עוטף את כתפייה בידו, והמשיך ללכת. ג'ייק המשיך להסתכל בעקבותיהם עוד רגע אחד לפני שהרים את תיקו והתחיל להתקדם לכיווני.

 "מר רוברטס!" המורה קראה אחריו, בלי לקבל שום תגובה. הוא חייך אלי, הקלה נראית בעיניו. לא יכולתי אלא לפתוח את פי בתדהמה. הוא הרים גבה, מבטא את המילה 'מרוצה?' בלי קול, בת צחוק על פניו. העפתי מבט אחד לכיוון המורה, שעמדה המומה באמצע קהל של תלמידים, ואז הלכתי אחרי ג'ייק. הוא נכנס לאחת הכיתות הריקות בהמשך המסדרון, מחכה שאני אכנס אחריו. הנדתי בראשי למראה החיוך שהתפשט על פניו. לקחתי את ידו ובחנתי אותה, בודקת אם טיפות הדם עליה הם שלו או של ברוק.

"לא היית צריך להכות אותו כל כך חזק" אמרתי, מופתעת מהחיוך שהתפשט גם על שפתי למראה חיוכו. "למרות שזה הגיע לו" אמרתי, מנגבת את הדם מידו.

"לילי" הרמתי את עיני אל פניו, מופתעת לראות אותו רציני. הוא הרים את ידו הבריאה אל הלחי שלי, מלטף  אותה באגודלו. הנחתי את ידי מעל שלו, אבל לא הורדתי אותה.

 "אני אוהב אותך. סיימתי עם קייט. כשגיליתי שהיא בגדה בי.. זה פשוט הפך את זה לסופי יותר." לא יכולתי לנתק את עיני מעיניו. הם שפעו עומק, כנות לחלוטין. "איתה, ועם ברוק ועם כל מה שקשור על-" קטעתי אותו. התרוממתי על קצות אצבעותיי. "תשתוק" לחשתי לפני שהצמדתי את שפתי לשפתיו. ידי נפלה מיידו, נשארת על חזהו. ידו החליקה מהלחי שלי, במורד עמוד השדרה שלי ופגשה את ידו השנייה על גבי התחתון. הוא הצמיד אותי אליו, מנשק אותי בתשוקה. התרחקתי ממנו צעד אחד, משאירה את ידי במקומה.

 "אני אוהבת אותך" אמרתי לו

פרק 11

האוטו עצר בחריקה פתאומית. אבא הסתכל עליי במבטים שונים של תדהמה וכעב. "מאיפה שמעת את השקר הזה?!" הוא כעס עליי. "שמעתי את ג'ני מדברת עליי בטלפון". "עם מי היא דיברה?" הוא הסתכל עליי, בוחן אותי כמו פוליגרף (מכונה למציאת שקרים, לפי רועי). "לא יודעת" הודתי "אבל שמעתי אותה מדברת בצרפתית". "ומה הבנת מזה?" הוא שאל בחשד. "להרוג, ילדה, כסף, אין!". אבא התניע את האוטו ונסע במהירות חזרה לבית. כלבסוף הגענו, הוא משך אותי החוצה והוביל אותי לבית. ג'ניפר הייתה במטבח, בישלה. "ג'ני" אמר לה אבא, "דיברת היום בטלפון עם מישהו?" היא נראתה קצת לחוצה. "כן. עם החברה... למה?" אבא נרגע והתחיל לצחוק, אני מייד התחלתי לכעוס. אישתו ניסתה להרוג אותי והוא צוחק. "למה לעזאזל אתה צוחק?!" צעקצי עליו. "כי ג'ני לא ניסתה להרוג אותך, היא דיברה עם העבודה שלה" אבא השתגע מצחוק. "ג'ני עובדת עכשיב כסמנכ"ל של החברה שמוציאה חיות מתות מהכבישים."

"זה רק עד שאתמנה לבית החולים " היא ענתה במהירות "אני רופאה במקור, אבל התפטרתי מבית החולים הקודם כי קיבלתי עבודה טובה יותר. העבודה הזאת היא רק עד שאתמנה, כסף..."אמר והינהנה לעצמה כמחוייבת.

"את מבינה עכשיו" אמר אבא. "ג'ני דיברה בעינייני עבודה. עכשיו אפשר לחזור לתוכניות שלנו?

הינהנתי בראשי לעבר אבא והתקדמתי לאוטו, עם התחושה שאולי ג'ני באמת דיברה עלי ולא בעינייני עבודה...

פרק 12

התמתחתי במיטתי כשהשעון המעורר צפצף. חייכתי לעצמי חיוך קטן לזיכרונות יום הכיף אתמול. סוף סוף הרגשתי שיש לי אבא.

אבל עדיין,היה בי רגש של פחד מג'ניפר,כשחזרנו הביתה בקושי הגבתי לברכת השלום שלה.

קמתי מהמיטה והתחלתי להתארגן, בלי יותר מידי מוטיבציה. התקדמתי למטה,הרגשתי שאני צריכה להפחית את הזמן שלי עם ג'ניפר... כשהגעתי לסוף המדרגות, ראיתי שג'ייק, ברוק, אבא וג'ניפר יושבים כבר ליד השולחן. ליבי התכווץ מעט כשראיתי את ברוק מדבר עם ג'ייק, כאילו כלום לא קורה. התמונה של ברוק וקייט ליד תחנת האוטובוס צרבה במוחי. רציתי לסטור לו. התקדמתי למטה,ניסיתי להרעיש כמה שיותר,שברוק יבחין בי וירגיש רגשות אשמה.וכמו שרציתי,ברוק הסתכל עליי ופרצופו נעשה אדום. הרמתי גבה, מסתכלת עליו במבט מאשים. "אממ.. לילי?" הרמתי את מבטי למשמע קולה של ג'ניפר. "מותק, את רוצה לאכול משהו?" היא נראתה מהססת, כאילו לא בטוחה אם היא יכולה לדבר איתי. "אני בסדר,תודה",עניתי בלי לחשוב והמשכתי לעבר השולחן."היי לילי",אמר ג'ייק."היי",אמרתי,קצת נבוכה:"מה אתה עושה פה כול כך מוקדם?". "עוד לא התרגלת?" הוא שאל, מבודח. צחקתי בשקט בזמן שהתיישבתי לצידו. הוא מזג לי מיץ מהקנקן שעמד מולנו. "זה הבית השני שלי" הוא קרץ לי כשהסתכלתי עליו, מופתעת. הוא צחק וכיוון את מבטו אל ברוק,שגיחך במבוכה."אז יוצאים?",ג'ייק שאל את ברוק."צא,אני אשאר רגע לקחת את הדברים"."להתראות מר וגברת אייברי",אמר ג'ייק ויצא החוצה לחכות לברוק. באותו הרגע ברוק נצמד אלי ואמר:"אני יודע מה את רוצה!"."ומה אני רוצה?",עניתי לו."אל תגלי לו עלינו,זה ישבור לו את הלב!"."ושאתם בוגדים בו זה לא ישנה?!",שאלתי בכעס."אני אגיד את זה רק פעם אחת",אמר ברוק בפנים אדומות:"יש פעמים שהשקר עדיף על אמת",והוא יצא מהחדר בלי לומר מילה נוספת. נשארתי קפואה בכיסא שלי למשך כמה שניות. אבא כיחכח בגרון שלו. "כדאי גם לך לצאת, לפני שתאחרי..."פניתי לסיים את המיץ שלי ואז ייצאתי במהירות מהדלת. ברוק וג'ייק נשענו על המכונית של ג'ניפר, מחכים לנו. הרצון לסטור לברוק עלה בי שוב. נשמתי עמוק ונכנסתי למכונית שג'ניפר פתחה בנתיים. התיישבתי לייד ג'ייק, ברוק מקדימה. הנסיעה עברה בשקט. לא רציתי לפנות לג'ניפר ולא לברוק, וכנראה שגם הם לא רצו אלי. ג'ייק ישב נינוח. יצאתי מהאוטו במהירות האפשרית אבל לפני שהספקתי לעבור בשער ג'ייק קרא לי:"לילי!".ג'ייק יצא מהמכונית ונפרד מברוק שהלך לאחד מהחברים שלו:"לאן את כול כך ממהרת?!". "לא,סתם",עניתי לו:"לא הייתי בבית ספר יומיים,אני חושבת שאני צריכה להשלים נושאים"."את צריכה עזרה?",הוא שאל וחייך אלי.

הסתכלתי עליו וחייכתי לעצמי:"זה נשמע נחמד,מה לגבי אחרי הלימודים,אצלי?נלך ביחד..."."נשמע מעולה!",הוא אמר:"נתראה בשער!",והלך לדרכו.

קייט מיהרה אחריי במהירות:"סיפרת לו?"."סיפרתי מה?!",אמרתי למרות שאת התשובה ידעתי."לגבי אני וברוק...",היא ענתה."לא",עניתי בכעס:"אבל אני לא מסכימה עם זה,הוא בחור חכם,הוא יעלה עליכם בסוף!"."אז אם את לא תגלי...",היא ענתה בחמידות יתר:"הוא גם לא יגלה!",והמשיכה בדרכה.

הסתכלתי אחריה בתדהמה. לא הצלחתי להבין מה הם עושים בייחד. הנדתי בראשי לעצמי והתחלתי ללכת לכיוון השיעור הראשון שלי.  

"היי, לילי!" ג'ייק בירך אותי כשמצא אותי נשענת על הגדר שלייד השער. "מוכנה ללכת?" "כן" חייכתי אליו. התקדמנו בייחד לכיוון תחנת האוטובוס. "איפה ברוק? וקייט?" שאלתי, בניסיון להתחיל שיחה. "הם נישארו בבית הספר. לברוק יש ריתוק ולקייט אימון מעודדות" הוא חייך.

"במה ברוק הסתבך?" שאלתי, שמחה קצת יותר מידי על התירץ להמשיך לדבר איתו. "התחצף למורה ללשון" ג'ייק גיחך. "הערה לא מתוחכמת במיוחד על שיעורי הבית" הוא המשיך. צחקתי בשקט. את הנסיעה הביתה העברנו בניסיון להמציא הערה מתוחכמת יותר מזו של ברוק, בלי הצלחה יתרה. "איפה אתה רוצה לעבוד?" שאלתי אותו כשהגענו. "אולי פה?" הוא הניד בראשו אל השולחן הגדול במטבח. "בסדר" עניתי לו בזמן שניגשנו לשולחן. "במה את רוצה להתחיל?" "מתמטיקה" עניתי לו, ללא היסוס. "זה המקצוע החלש שלי" הסברתי כשהוא הרים לעברי גבה. הוא חייך. "בסדר". הוצאתי את המחברת ואת ספר הלימוד והוא התחיל להסביר לי את חומר הלימוד שפספסתי.

באמצע משוואה מייאשת במיוחד, נאנחתי. ג'ייק צחקק מהפרצוף שעשיתי. "מה דעתך על הפסקה?" הוא שאל. "בשמחה!" הוא קם מכסרו וניגש להביא לנו מיץ מהמקרר. "תפוז או לימונדה?" הוא שאל, ראדשו בתוך המקרר. "תפוז" אמרתי בהיסח הדעת, מוחקת משהו מהדף המקושק. לפתע דלת הכניסה נפתחה. קייט וברוק נכנסו מהדלת,מתנשקים בחיפזון והתקדמו לעבר המדרגות.

"מה לעזאזל?!",אמר ג'ייק כשיצא מהמקרר:"קייט!מה קורה פה?!".

"ג'ייק!",אמרה קייט בהפתעה והתנתקה מברוק במהירות שיא:"מה אתה עושה פה?!".

"עוזר ללילי בלימודים!",אמר ג'ייק:"מה את עושה?!בגדת בי?!".

"ג'ייק!",אמרה קייט בהפתעה והתנתקה מברוק במהירות שיא:"מה אתה עושה פה?!".

"עוזר ללילי בלימודים!",אמר ג'ייק:"מה את עושה?!בגדת בי?!".

"זה לא מה שזה נראה!!",היא קראה:"זה לא מה שאתה...אאאאאאאהההה!!!". הקנקן מיץ שהיה בידיו של ג'ייק נזרק לעבר ברוק וקייט,ויצא מהבית בכעס רב...

"ידעתי שזה יקרה!",צעקתי ורצתי לעבר ג'ייק.

ג'ייק הלך במהירות, בלי כיוון מוגדר, ידיו קפוצות לאגרופים בצידי גופו. "ג'ייק!" צעקתי אחריו, בלי לקבל מענה. לא ידעתי מה אני צריכה להגיד לו, לא ידעתי איך לנחם אותו. רק רציתי להיות לידו, לדאוג שלא יהיה לבד. האצתי את צעדי, יותר רצה מאשר הולכת, מתאמצת להשיג אותו. "ג'ייק" אמרתי והושטתי את ידי לעבר זרועו כשהייה בהשג יד. הוא עצר כשהרגיש את המגע וראיתי אותו עוצם את עיניו בחוזקה. היינו בקצה הצפוני של הפארק הקרוב לבית שלי, ליד אגם. משכתי אותו ולאחד הספסלים. והתיישבתי ליידו. "ג'ייק, אני..." הוא הניד בראשו. "את..." הוא לקח נשימה עמוקה. "את יכולה פשוט לשבת איתי?" "כן",עניתי בלי לחשוב,התיישבנו על שפת האגם,הוא שם את ראשו עליי ואני ליטפתי אותו...

"מה עשיתי שזה מגיע לי?!",הוא שאל בעצב:"הייתי רע אליה?!עשיתי משהו לא בסדר?!".

"זה היא לא בסדר",עניתי:"היא בגדה בך,היא הטיפשה שלא הבינה כמה מיוחד אתה!".

"אם אני מיוחד,למה אני מרגיש כמו אפס?!",הוא שאל אותי.

"כי בגדו בך",עניתי:"וזה בסדר להרגיש ככה,הכי חשוב זה לא להאמין בזה!אתה לא אפס,אתה מיוחד!".

איזה אישה תרצה להיות איתי",הוא שאל.

"אני לא יודעת...אבל אני הייתי מסכימה,אתה מיוחד,אתה מקסים ואתה חלום של כול בחורה!".

"באמת?!",הוא קם ממני וראיתי את עיניו.

הינהנתי.

ואז...הוא נישק אותי...