הי"בניקים, או כמו שקוראים להם כאן- seniors, עוזבים וזה ממש עצוב.
מזמן לא הרגשתי כזה חיבור כיפי ואוהב כמו שאני מרגישה אליהם, אל כמה ספציפיים כמובן.
לידיד הכי טוב פה באמריקה נשאר עוד יום אחד! יום אחד והוא סיים עם בי"ס לתמיד. לכל הפאקינג חיים. אני לא מסוגלת לקלוט את זה בכלל.
אם יהיה לי יום רע לא יהיה יותר טעם לחכות לשעה רביעית שגל יעודד ויאיר את יומי רק מעצם נוכחותו. לא יהיה מי שיפתח לי דלתות, יהיה super protective ויציע להרביץ למי שפגע בי. כלומר, בטח יהיו כאלה, אבל הם לא גל אז מה זה משנה.
אנחנו לא נלך יותר בהפסקות לחדר מוזיקה, הוא לא יביא יותר את הצ'לו או הגיטרת בס וישוויץ ביכולות המוזיקליות המטורפות שיגרמו לי לקנא נורא.
יחסרו לי התובנות המקסימות שלו, הצחוק והשעשוע שתוך שנייה הופך לרצינות תהומית ברגע שמגיעים לנושאים קריטיים כמו אלכוהול או סמים.
הוא טוב מידי בשביל החרא הזה.
כמה זכרונות מקסימים יש לי ממך גל!
כמו נגיד...בתקופה ההיא, בחודשים הראשונים שעוד לא ממש הכרתי אף אחד והייתי כמו רוח רפאים מרירה, איך שעזרת לי עם הפרידה מהחבר. איך שתמכת וחיבקת וניסית לגרום לי לחייך.
או הפעם ההיא בSt Patrick's Day שיצאנו לקנות אוכל בסופר והיה שם בייגלה ירוק (ירוק!) לכבוד החג, והיינו חייבים לקנות אותו ולטעום. זוכר איך שהכרחתי אותך לנסות קודם למקרה שזה מורעל? חחח, זוכר שניסינו לנחש תוך כמה זמן נמות? בסוף היה אחלה בייגלה!
והמכתב שכתבת לי במחנה שכב"ג... מכל האנשים בשבט בחרת אותי, מתוק. אני לא יודעת אם אני אמשיך בשבט גם שנה הבאה אבל היה לי כלכך חמים בלב לקבל את המכתב הזה.
"תמיד שימי לב למה שאת עושה ואל תעשי דברים מטומטמים מידי, כי החניכים תמיד מסתכלים עלייך ואת הדוגמא שלהם, וכמו שאת עכשיו ככה הם יהיו כשיגדלו", כלכך אחראי מצידך לכתוב את זה.
וזוכר... זוכר את הפעם ההיא שנסענו ביחד לקניון? איך ששיחקנו את משחק האסוציאציות ובסופו של דבר תמיד חזרנו איכשהו ל"precalculus" או ל"Ms Schulz", המורה למתמטיקה שלנו. וכל פעם שזה קרה התפוצצת מצחוק כמו ילד קטן וזה הצחיק גם אותי נורא.
ואיך שבאותו משחק הגעתי ל"שפתיים" והאסוציאציה שלך הייתה "נשיקה" ופתאום לשנייה חשבתי באמת לנשק אותך 
אבל טוב שלא עשיתי את זה, כלכך נוח לנו ביחד כחברים ולא בני זוג. אין טעם לקלקל. וחוץ מזה, מג- החברה שלך- היא ממש מותק.
או או! ומה עם הפעם ההיא שבאת אליי, סתם ככה בשביל הכיף, שעה אחרי שנפגשתי עם אלחנדרו. האמת, זה לא היה ממש הוגן כלפייך. שמתי את שניכם באותו יום כדי שאם לא יילך איתו אוכל לקבל עידוד באופן כמעט מיידי.
אבל זה לא ממש משנה, היה כיף בלי קשר לאלחנדרו. שיחקנו והיית ממש נחמד לאח שלי.
ואז הלכנו לGuitar Center והדגמת לי הליכת רובוט וזה היה ממש מטומטם ומצחיק, והראית לי את המבחר המטורף של הגיטרות והרגשת ממש בבית שם ואני הרגשתי ממש כאילו כרגע נכנסנו למימד חדש שלא היה לי מושג שקיים 
ערימות של זכרונות טובים יש לי מהבחור הזה. אחד האנשים שעשו לי את השנה הרבה יותר מוצלחת.
אני לא מאמינה שהוא כבר לא יהיה בבי"ס.
אומנם הוא יהיה בסביבה ונוכל להיפגש מידי פעם, אבל זה לא אותו דבר. אני מקווה שלא אתגעגע יותר מידי ושאשמור על קשר טוב טוב, ואני מצפה לעוד הרבה זכרונות מתוקים ממנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: