אני אוהבת את העובדה שכולנו אוסף של מספרים; מספר תעודת הזהות, תאריכי לידה, מידות, ציונים, ואת זה שרק מי שיטרח להסתכל מעבר יראה את האומנות שבנו.
אני אוהבת אינדי רוק כי זה מזכיר לי מזג אוויר גשום אבל לא קר מידי, וגם את אלחנדרו.
אני אוהבת שמלות קצרות ופרחוניות ואת זה שאני לא צריכה איפור בשביל להרגיש יפה.
אני אוהבת את המצב רוח השליו שנוחת עליי כשאני מקפלת כביסה.
אני אוהבת את זה שבני אדם יכולים לקלוט כל מיני מסרים שונים גם בלי שתיאמר מילה.
אני אוהבת את המילה קסם ואוהבת את ה"להלה לנד" הקסום שאני חיה בו ואוהבת להאמין שהטוב תמיד יינצח.
אני אוהבת את קיד פלאש מליגת הצדק כי הוא צהוב ושובב והיפראקטיבי.
אני אוהבת את דנה כי אף פעם לא הצלחתי להבין אותה לגמרי וכי היא פסיכית בקטע טוב.
אני אוהבת את זה שלפעמים אני מצליחה להתאפס על עצמי בדקה התשעים ולהוציא תוצר מעורר גאווה.
אני אוהבת מוזיקה בלי מילים ושהיא לפעמים חזקה יותר מהצעקות.
אני אוהבת לנשוך את השפה.
אני אוהבת שגל מנגן בצ'לו ושהוא לובש חליפה עם עניבת פרפר ושהוא יושב לי על הברכיים כמו תינוק מגודל ושהוא בא עם חולצת הסקיטלס שלו.
אני אוהבת את התלתלים של שקד ואת זה שהיא בטוחה שהיא צודקת גם שהיא טועה לחלוטין.
אני אוהבת להסתכל מהצד על העצמי שאני מציגה לאנשים חדשים שאני מכירה ואת תכונת ההסתגלות שלי לאנשים.
אני אוהבת את השם המלא של וואלי, כי הוא נורא אבירי. ואת זה שהוא ילד אימו קטן ואת זה שהוא צריך אותי.
אני אוהבת לנתח את העולם פסיכולוגית.
אני אוהבת לעמוד על שלי כשאני מציגה עמדה לאמא, אבל להקשיב גם לדעה שלה, ואת זה שאם אני מנהלת שיחה עם אנשים על אותו נושא מאוחר יותר, הדעה שאציג תהיה זאת של אמא בכלל.
אני אוהבת את הרגעים שאבא שלי מחליט שהוא דואג נורא ואכפתי.
אני אוהבת את זה שאחי הקטן גבוה ממני ואת זה שעוד כמה שנים הוא יהיה ממש כמו אח גדול.
אני אוהבת לאהוב. וקצת חבל לי שבעת כתיבת הפוסט אני צריכה להתגבר על הצעקות של אמא שלי על עוד דבר מטומטם שאחי עשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: