4 ימים ללמוד את כל החומר להתנהגות ארגונית ואז עוד 5 למיקרוכלכלה.

לא נהנת מאף רגע. לא לא.

סמסטר הבא לוקחת איזה תולדות אומנות ומבוא לספרות. אם חופרים לי לפחות שזה יהיה ה-comfort zone שלי.

וגיליתי שרגישות לפלורוסנט זה לא המצאה שלי וזה באמת קיים ועכשיו אני יודעת שלא נעצמות לי העיניים סתם מעייפות ושיש לי סיבה למה כואבות לי העיניים בכיתות ובמשרדים מסויימים.

.

כל כך מוזר לי שיולי מתחיל השבוע ועבר כל כך הרבה זמן מתחילת השנה. 2014 ו-2015 כל כך שונות אחת מהשניה שזה מטורף, אני מרגישה לגמרי בן אדם אחר. כן נהנתי שנה שעברה ועשיתי מה שבא לי וטיילתי בעולם אבל בו זמנית כבר הרגשתי תקועה באיזהשו מקום. ידעתי שצריך שינוי.

פתאום השנה אני עושה יותר ספורט ורזיתי, עזבתי את העבודה, עזבתי את המכללה, אני לא משתכרת כל שבוע ומתעוררת עם האנגאובר (למרות שההאגאובר היחיד שהיה לי השנה שווה אלף האנגאוברים), לא מחפשת הרפתאות איפה שלא צריך, התקרבתי יותר לאנשים שאני אוהבת, אני מנסה לעבוד על התסביכים שלי. הסופ"ש גם הגיע הסוף להכחשות שלי והשלמתי עם זה שאני אוהבת אותו. 

.

ראיתי מקס הזועם וזה היה הפמניסטי ונחמד אבל למה טום הארדי היה לבוש בכל כך הרבה בגדים :(

.