חזרתי לפני כמה ימים מהשבוע שלי בפראג עם בן זוגי היקר. מרגישה שממזמן לא התאהבתי ככה בעיר.
שנה ששעברה יצא לי להיות באמסטרדם (שבפעם השניה נראית לי פחות מושלמת אבל עדין יפה), ניס (החמודה והקיצית) ובריסל (שלא ממש עושה חשק לחזור...אי פעם).
אז ראיתי ערים וטיילתי, אבל ממזמן לא חזרתי עם תחושה שאני ממש ממש לא רוצה שכל חיי יהיו בישראל. כאילו ראיתי הצצה אל תוך חיים שיכולים להיות לי.
היופי הפשוט של העיר, הניקיון, האנשים הרגועים שגם נחמדים וגם לא מרגישים צורך להדחף, המינימרקטים של הסינים, המטרו שמקדים בכמה שניות ולא מאחר 20 דקות כמו אוטובוס בארץ, האוכל, האווירה...
אני מבינה שבכל מקום יש את הקושי שלו (כמו שאפשר לראות לפי ההומלסים שיש בעיר) אבל באמת מהרגע שעזבתי אני רק רוצה לחזור. מעדיפה להתמודד עם קשיים בפראג ולא בת"א. לא רוצה שופינג, לא רוצה אטרקציות, תנו לי לטייל ולשבת בכיכר שלנו (שהיא מול
the church of saint ludmila בפראג 2 אם אתם באזור) ו
לשתות קפה ברחוב צדדי.
בכללי טיפ למי שמתכנן לנסוע לשם:
קחו מלון בשכונת vinohrady.
.
בלי קשר לדכאון פוסט-אירפואי, ממש נהנתי. הסתדרנו ממש טוב כל הזמן. נחנו, טיילנו המון ברגל, קנינו דברים, אכלנו ושתינו.
אפילו החום לא הרס לנו, למרות שהיינו צריכים לחזור למלון בצהריים ולהתקלח 3 פעמים ביום.
שנינו לא היינו בצ'כיה אז עכשיו פראג היא "שלנו". יש את הכיכר שלנו, הקיוסק שלנו, הרחוב שלנו, התחנה שלנו, הזכרונות שלנו...
אני מאוד שמחה שזרמתי והוצאנו את זה לפועל. מכתירה אותו בזאת כאדם מספר #3 שיכול לטייל איתי. טפו טפו טפו. 555.
.
אחרי שחזרתי היו לי כמה ימים קשים. עשיתי טעות שעלתה לי המון, הלימודים, העבודה, המועדי ב' שאין לי כוח אליהם.
אבל אני מתחילה להרגיש סוף סוף שאני חוזרת לעצמי. הרי לכל דבר יש פיתרון.
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
taipan
