אז חזרתי לי מ-8 ימים בבודפשט, זאת הייתה הפעם השניה שלי שם אחרי כריסטמס 2013 (שהיה מדהים).

העיר יפה בקיץ, מאוד ירוקה ואירופאית אבל למרות זאת הגעתי למסקנה שבחורף אהבתי אותה יותר. הריח של הקינמון והג'ינג'ר, האורות, היין החם והמאפים, האווירה של החג שמתקרב. כל זה הוסיף לעיר הרבה יותר יופי מאשר אלפי צעירים, אלכוהול ושמש.

.

נתחיל מזה ש-4.5 ימים ראשונים היה ממש חם ולא ישנתי כי היה רק מאוורר בחדר והזמן הוקדש בעיקר לראות את העיר ומקומות מרכזיים.

.

אחר כך החששות שלי התגשמו וחברתי לטיול ואני התפצלנו עקב חילוקי דעות ומאז אנחנו לא בקשר. מה שאומר שטיילתי לבד שאר הימים. האמת, זה משהו שתמיד רציתי לחוות אז לא הייתה לי בעיה עם זה בכלל.

עשיתי שייט בדנובה, הלכתי לגן חיות לבקר את שימיה העצלן, הלכתי לאזורים שלא יצא לי לראות, טיילת באי מרגרט.

.

אחת החוויות הכי מגניבות היה לנסוע לפסטיבל לבד (היה לי 5 day pass ל-SZIGET). הלכתי להופעות שרציתי לראות ונהנתי מהמוזיקה, הלכתי למופע סיום של מרטין גריקס שהיה כיף מטורף ורקדתי בין אלפי אנשים ולא היה לי אכפת מכלום והיו מלא מלא זיקוקים בסוף. עד שחזרתי כבר היה מאוחר והתחיל גשם וישבתי עם בירה וסיגריה בסוג-של-מרפסת והיה לי פשוט מושלם.

.

הערב האחרון היה "מיוחד". אחרי יום עמוס נסעתי לעשות מסאז' (למי שנוסע לשם אז mandala day spa זה מקום מהמם).

אבל רגע לפני סוף המסאז' שלי החליטו לסגור את הספא בגלל הסופה שיש בחוץ וכי מנתקים להם את החשמל.

מפה לשם, ישבתי עם אנשים אחרים שנתקעו בסופה בחושך בלי מטרו ובלי מוניות ומרחק של שעה הליכה מההוסטל שלי אז אחרי שעה הוחלט שעדיף לנסות לקחת אוטובוס או ללכת ברגל אחרת נשב שם עוד הרבה זמן.

התחלתי ללכת והצטרף אליו בחור שחפר לי כל הדרך וניסה לכוון אותי לכיוון הבית שלו כל הזמן ולא הפריע לו במיוחד שהתעצבנתי עליו ואמרתי שיש לי חבר ושהדבר האחרון שאני רוצה לעשות ב10 בלילה בסופה זה ללכת לשתות איתו תה.

למזלי אני מכירה את מרכז בודפשט אז אחרי שלקחתי לו את הפלאפון והבנתי איפה אני אמרתי לו ביי והלכתי לבד.

כשהגעתי ב11 להוסטל לא היה חשמל (לא היה גם יום אחרי) והייתי צריכה לקחת את הטאבלט של הבעל מקום בשביל לשלוח הודעה לקרובים שלא יחשבו שקרה לי משהו. בחיים שלי לא הרגשתי כל כך רחוקה מכל מי שאני אוהבת.

אבל לפחות לא שילמתי על המסאז'

.

ביום האחרון כבר לא נשארו לי כוחות והייתי קצת חולה אז אחרי סיבוב של כמה שעות ישבתי בבית קפה האהוב עלי (עם וייפיי ושקע להטעין פלאפון ומאפים וקפה מושלם ותה צרפתי 3>). 

.

החלטתי לקחת כמה ימי מחלה ולחזור לעבודה ביום ראשון כי כואב לי כל הגוף ואני צריכה לצבור כוחות.

הטיול הזה היה מעייף למרות שאני ממש לא מצטערת שנסעתי, אחרי הכל צברתי המון חוויות והבנתי כמה דברים.

אף פעם לא יצאתי כל כך מה-comfort zone שלי. אבל אני חיים לא נוסעת יותר להוסטל (סאשה, צדקת. שוב.)

.

.

והחזרה הביתה 3>