אוי, יום כיפור. אם הייתי יכולה לשבץ אותו במסגרת היום הכי צבוע ומיותר בשנה, הייתי עושה זאת.
מה זה בכלל יום כיפור?
אני אסביר במילים פשוטות.
יום כיפור זה יום חג לאנורקסיות- כי סוף סוף יש סיבה אמיתית לצום מבלי שכולם יעירו לך על זה.
יום קודש לממלכת הערסים - כי אני בטוחה שהקדוש ברוך הוא סולח על כל המעשים הרעים כשהוא רואה אותם מהודרים בלבוש לבן וכיפה שלא היתה מביישת אף נחמן מאומן.
יום תפילות לדתיים - כי כמובן, בלי האמונה איפה הם יבזבזו את הזמן על תפילות ומנהגים שיוצאים מכלל ההיגיון?
היחידים שסובלים ביום הזה, אלו הכופרים. כן! אנחנו הכופרים שמעיזים לא לצום ועוד להודות בכך.
כרגע אני אוכלת צ'יפס, ודווקא טעים לי, אבל אתמול אמא שלי לא נתנה לי להדליק אורות בכל הבית רק כדי שאנשים מבחוץ יחשבו שאנחנו צמים ושומרים וחס וחלילה לא יראו בנו מחללים את היום הקדוש שכולו מלא בסליחות צבועות בין אנשים רעים שחטאו במשך כל השנה.
בואו נגיד שצמתי שנה אחת מעצם היות הדבר נורא מגניב בזמנו , "היי יכולתי להחזיק את הבטן שלי יום שלם ללא אוכל!" וזה הספיק לי לכל החיים. בפעם הבאה (שלא תבוא) אני מעדיפה לחתוך ורידים או לענות את עצמי במכות ויסורים מאשר לצום. כשהבטן שלי מקרקרת זה סימן לרעידת אדמה.
אז סיכמנו את החג בכמה מילים פשוטות ואני רק רוצה להגיד, שאני לא צריכה את יום כיפור כדי ללכת לבקש סליחה מאנשים. אם לא ביקשתי, כנראה שאני לא מתחרטת על מעשיי ויום כיפור...הוא לא זה שישנה זאת.
אם כבר סליחות, אני יודעת שיש הרבה אנשים שצריכים לבקש סליחה ממני ובמשך עשר שנים לא חוויתי בהם עושים זאת. אני לא מצפה שיעשו זאת ביום כיפור, אפילו בסתם יום חול עם מלא מכוניות על הכביש, אבל נו מילא, גם אם הם יבקשו אני לא אסלח להם.
יש מספר אנשים שלא אסלח להם בחיים על ההרס העצמי שחוויתי בגללם, והם מסתבר, גם היחידים שלא יודעים לבוא לבקש סליחה.
אז עימכם הסליחה, הלכתי לצפות בכמה תוכניות שיעבירו לי את השיעמום, כי הכל נהיה פתאום כל כך שומם כזה.
אפילו על הכבישים אין כבר מכוניות...
כינוי:
מרוקנת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
