יש לי חברה שיש לה דמיון מאוד רחב (וזה בלשון המעטה) עד כדי כך שלפעמים היא הופכת את המציאות לפרי דמיונה ומתנהגת כאילו זה באמת קרה.
לפעמים זה מצחיק, לפעמים זה עצוב...אבל מה שבטוח - זה תמיד מעצבן.
ובכן, זה התחיל ככה...
הסתובבתי איתה כל היום בחוץ ובמשך היום כמובן שעשינו כל מיני דברים...בניהם, מה לעשות, לאכול.
כאופייני לי בחרתי לאכול את כל הדברים המשמינים שנתקלתי בהם שזה כולל שלוש עוגות, שתי לחמניות, תפוצ'יפס, מנה חמה ופיצה.
כשחזרנו בערב היא החליטה שזה לא מספיק לבן אדם הממוצע וזרקה לי "היי, את לא אכלת כלום היום..."
הסתכלתי עליה, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
נעזוב את זה שזה לא אמור לעניין אותה מה אני מכניסה לפה שלי ומה לא...על לא לדחוף את הראש לצלחת של אחרים כנראה היא לא שמעה.
היא נוהגת להעיר לי באופן קבוע על כך שאני רזה (רזון בריא לחלוטין שנראה בריא לחלוטין) אז עכשיו היא גם טורחת לחפש סיבות שלא באמת קיימות. כי כל פעם שהיא מזכירה את היותה שמנה (מה שלא נכון בעליל) אני משתדלת להגיד לה שזה לא נכון ושהיא סתם מדמיינת עד שנשבר לי ואני כבר משתדלת לשתוק.
אני בטוחה שהיא אמרה לאמא שלה שאני איזו אנורקסית. ועם הבחילות הקלות שהיו לי בבוקר...מי יודע, אולי היא הפכה אותי לבולמית. היא מנסה להדחיק את זה שהבעיה האמיתית, היא לא באמת אצלי אלא אצלה.
אז בגלל זה אני כזאת רזה, כי לאכול שלוש עוגות, שתי לחמניות, תפוצ'יפס, מנה חמה ופיצה זה נקרא לא לאכול כלום.
אחר כך הלכנו לאיזה מקום שדורש כרטיסים ומה לעשות, נתנו לנו כרטיסים לא טובים. כמובן שאני שכנעתי אותה שחייבים ללכת לתקן זאת כי שילמנו יותר מהמחיר הנדרש למה שנתנו לנו והיא היתה מלאת חששות והעדיפה להשאיר את זה כפי שזה.
אז אני הלכתי בעצמי כשהיא הולכת מאחוריי וביקשתי להחליף את הכרטיסים, מה שדרש ממני הרבה סבלנות, כוח ועירנות (בגלל שהפקידות היו ממש מרחפות).
בסדר, סידרתי את העניין. לאחר כמה דקות היא מחייגת אל ההורים שלה ומספרת להם איך היא סידרה את עניין הכרטיסים.
וואלה, מה אני אגיד לך...שאפו. לא אני סידרתי, לא סידרנו ביחד...היא סידרה את זה לבד בעצמה!
היה יום אחד שרצינו להכנס לאנשהו והייתי קטינה. זה היה די מזמן (אל דאגה, אני כבר חוקית) , והיא כבר היתה בת 18. המאבטח הסביר במפורש שאסור לו להכניס קטינים, כלומר - רק היא יכלה להכנס...
אמרנו "בסדר" או משהו כזה והלכנו משם.
אך הפלא ופלא, בדמיונה הפרוע קרה הרבה יותר מזה. על פי דמיונה הפרוע, היא סיפרה לאחותה איך היא התחננה (!) שיכניסו אותי ואמרה שאני איתה ושאני לא אעשה כלום, וכמה זמן ישבנו שם והיא התחננה בפני המאבטח...(כשבפועל היינו שם בדיוק חצי דקה, עד שאמרנו בסדר והלכנו.) ואוי, כמה שהיא רצתה שאני אכנס.
ובכן, למזלי זה היה לידי אז שאלתי אותה "באמת? לא שמעתי את כל התחנונים האלו..." היא לא יכלה לעוות את גרסתה, לכן היא אמרה שזה באמת קרה...
כן, יתכן שזה קרה - אבל לא במציאות שאנחנו חיים בה.
אין לי יותר מידי טענות אליה כחברה, אבל הדרך שבה היא מסלפת את הדברים לטובתה לפעמים גורמת לי לצאת מהכלים!
אני לא יודעת באיזה מציאות היא חיה, אבל היי - מישהו חייב לפוצץ לה את בועת גיבורת העל שהיא נכנסה אליה. לפעמים נדמה לי שיש לה הזיות...ואלו עוד רק דוגמאות מעטות מכל הפעמים שהיא סילפה דברים על פי דמיונה.
כינוי:
מרוקנת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
