אני באמת אהבתי אותך,
אז זה היה רציני.
הייתה בשבילי הכל,
אהבה, חיים.
החלטתי שאתה אהבת חיי.
ככ אהבתי אותך,
זה היה משוגע כל כך ,
טיפשי ככ!
דפוקה, סתומה, מטומטמת!
זה מה שההיתי -
כשחשבתי שאתה הוא באמת ה"אחד"
אבל אתה,
אתה...
אתה העדפת אותה-
וכשהצהרת את אהבתך אליה,
וכששאלתי: "מה איתנו?"
"מה עם הנשיקה?"
וכשאמרת: "לא היה כלום, אנחנו סתם ידידים"
וכששתקתי,
ואז שתקתי
ושתקתי
ושתקתי.
הלב שלי נישבר לרסיסים-
אתה שברת,
אתה אשם!
רציתי למות,
לבד,
בקור ובבדידות.
אני חייבת לפרוק-
לפרוק הכל,
חייבת להגיד וידוי קטן-
כן, אתה עדיין שם-אצלי בלב.
עמוק בלב
עמוק מאוד
ממש עמוק!
אי שם, בפינה חשוכה,
בפינה נטושה,
בפינה שבורה, שאתה שברת!
ממני?!
כבר נימחקת-
אויב אכזר וזר לי.
אתה כל כך טועה,
כשאתה חושב שאנחנו "ידידים מושלמים".
בשבילי אתה זבל, לפח.
כל כך אכזר...
אני מחכה ליום,
שבו תבין-
בשבילי אתה כבר כלום.
אומנם זה היה מזמן, לפני חודש, חודשים שלושה...
אבל אני עדין זוכרת:
ולא שוחכת!
אותך...
אהבתי,
ועכשיו אני שונאת.
תהנה איתה עם המישהי הזאת.
שהיא במקרה
החברה שלי
החברה הכי טובה שלי.
החיים בזבל.
רווקה-
:(
זהו להיום,
מחר\מחרתיים אני אפרוק עוד.
ביי,
אתם האחרונים שנישארו לי ><
ממני, נוני האלמונית 3>
NUNI105
בבלוג זה
בכל הבלוגים
