היום יצא לי ללמוד . לא רק על עצמי , על הסביבה , על העולם . תחילה חשבתי שאני מקצין את מה שאני סופג אבל להפך אני קולט את זה בידיוק כמו שזה .. תמיד אומרים לצעירים דברים שהם שגויים , שהקטינו את משמעותם הגראנדיוזית .

והיום אני קיבלתי את זה כסטירה בפרצוץ כמו אדם בוגר ומבוגר .

אני לא אהבתי בהתחלה אבל התמודדתי . עברה במוחי מחשבה , שבמקום להדחיק אותה כל פעם , החלטתי להשאירה ולהרהר בה .

אני חשבתי עד כמה אני מתגעגע ללהיות ילד קטן ותמים ולחיות בחוסר הידיע של פרופורציות הרוע בעולם , ובעת ובעונה אחת גם הידיע שיש אהבה ענקית ובהיות הילד תמים וחסר מודעות לחשוב שהאבה היא בגודל שאין כמותו שלאט לאט שיגדל יבין שהאהבה קטנה ממש שחשב .

רציתי לכתוב את זה ... זה נותן לי שלווה , אפשר להגיד . לדעת שאני תמיד יכול לשבת ולנשום ולדמיין בראש עולם של ילד בן 6 , שמקבל את כל האהבה שהוא צריך ומעבר לה , ולא לדעת על הגזענות , השחיטות וכו. ושמחכות לו כל מפתן הדלת לעבר העולם האמיתי .

ופשוט לדעת שיש מנעול שלא נותן להם להשפיע על מה שקורה בזמן הנתון .

אני שוכב על המיטה שומע מוזיקת שנות השישים ..שכולה על אהבה ואנטי מלחמה ולדמיין את העולם הזה ופשוט צץ חיוך שמגיע ישר מהנפש .

החיים יפים , ויש את הרגעים שאנצור לנצח , האנשים שתמיד אזכור , גם אם אני לא אראה אותם אחרי התיכון אני תמיד אזכר ברגעים שהיו לנו השמחים והעצובים . אני מאושר ולא מאושר ... יש אושר ואהבה ואני חיי את החיים , ובכל זאת משהו חסר ואני יודע שכדי למלאות את החסר אני צריך באיזה שהוא מובן להיפגע בדרך ואני לא מרגיש מוכן לזה נפשית לפחות , אני חזרתי לפסיכולוג שלי אני הרגשתי קצת מדוכא אז הוא איבחן ונתן מרשם , אז לפחות בזמן הקרוב אני לא אהיה במסע למלאות את ה"חסר" שכל כך מפריע לי .

http://www.youtube.com/watch?v=vZ61su9H5RU