הרבה קרה בזמן האחרון, יותר מדי דברים. יותר מדי הזדמנויות לפתח פנטזיות.
הזנחתי את עצמי יותר מדי, יותר מדי זמן גם. היום נשארתי בבית רק כי לא התעוררתי. מהיום המצב ישתנה מכל הבחינות- חיצונית, נפשית, פיזית ופנימית. ה כ ל.
הפסקתי לקרוא.. מה קרה לי?! הייתי קוראת כ"כ הרבה, כל יום חיכיתי וקיוויתי שאני אגיע הביתה ואוכל לקרוא, אבל משהו בי השתנה. כאילו זה התחיל לשעמם אותי ופנטזיות אחרות, לא כתובות מילו את מקומן של הכתובות. וזה כ"כ לא אני. הטלווזייה תפסה פתאום מקום יותר מרכזי מהספרים. אני זוכרת איך נהנתי להריח את הדפים של הספרים, כמה כיף זה היה, ואיך חיכיתי דווקא לספרים הישנים יותר כי הריח שלהם היה הרבה יותר חזק.
וכ"כ שהריח שלהם היה משכר אותי יותא, ככה הספר היה יותר טוב.
כמה מחשבות וספורים התחוללו בראש שלי, ועדיין לא מלאו לי 18. אני יודעת מתי הפסקתי לקרוא. מתי שהחלק החברתי השלתט לי על החחים.
מפני שפעם לא היו לי חברים, המצב נהיה לכך שזה הדבר היחידי שחשוב לי עכשיו בחיים.
and it suck
יש לי חלומות, אבל מצד שני לכולם יש חלומות, מי מבטיח לי שהחלומות שלי ייתגשמו? אסור לי לסמוך רק על זה, דברים כאלה לא קורים לכולם. ברור שאני אלחם בהם עד טיפת הדם האחרונה, אבל לסמוך רק עליהם? לא הולך כ"כ לקרות נראה לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
