הופכת עולמות

"פרחים בקנה ובנות בצריח- פלא שהטנק הזה לא עובד??"

זה מה שכתוב על החולצת-גדנ"ע שלנו. למרות השובניסטיות הברורה במשפט, הוא הצליח להצחיק גם אותי. אותי! הבן אדם האחרון שיצחק מבדיחה שובניסטית! אבל אני חייבת להודות שכשהבדיחה באמת מצחיקה- אני לא אתאמץ להסתיר זאת... לעומת הבדיחה הזו שזכתה לגיחוך ממני, יש בדיחות קצת פחות שנונות בסגנון "אישה טיפשה מטבח מיטה" שממש לא משעשעות אותי ולו במעט.

אני בעד לצחוק על עצמי, על נשים, על גברים, על טיפשים, על גבוהים, על גמדים, בלונדיניות, ברונטיות, יהודים, נוצרים, מוסלמים- מה לא? מה רע בקצת הומור? ואם משלבים הומור עצמי אז בכלל! אבל יש מקרים שבהם זה עובר את הגבול. ממש אבל. יהיו את אלה שיגידו שאין דבר שאי אפשר לצחוק עליו, אבל אני ממש לא מסכימה עם זה. יש קווים אדומים שאותם אסור לחצות בשום פנים ואופן.

רוצים דוגמה? אוקי.

אז ראיתי לפני כמה ימים ב-יס קומדי (פרסומת סמוייה) סטאנד אפ של איזו בלונדינית בת 50 ומשהו... לא זוכרת את השם שלה. היא הייתה מצחיקה, רוב הזמן. זה עד שהיא אמרה: "קדימה יטל, תיכנסי לתנור! נו, את יודעת איך עושים את זה- את יהודייה!".

המשפט הזה העביר בי חלחלה. מיד העברתי ערוץ, לא יכולתי. אתם יכולים להגיד שלקחתי את זה קשה מדי ושזו הייתה רק בדיחה, אבל בתגובה אבקש מכם להסביר לי את הדבר הבא:

איך לעזאזל אפשר לקחת אירוע היסטורי כל כך אכזרי ומפלצתי שבו מליונים קיפחו את חייהם רק בגלל דרך אמונתם ואורח חייהם- ולהפוך אותו לבדיחה?

איך בשם האלוהים אפשר לצחוק על מחנות המוות, על הסבל, על הרצח ההמוני של תינוקות, ילדים, נשים וגברים? איך?

לאיש אין את הזכות להפוך את הצלקת שלעולם לא תגליד לבדיחה. איך אפשר לזלזל כך בקורבנות?? זה מזעזע בעיניי! זה מחליא אותי, אני לא יכולה לשמוע בכלל דברים כאלה. היא פשוט לקחה את כל הזכרונות שנלקחו מהמבוגרים, את החלומות שנלקחו מהילדים, את האובדן, את התופת- והפכה את כל זה לבדיחה שאורכה פחות ממשפט. אפילו הקהל לא ידע איך להגיב. היו שצחקו, היו ששתקו, והיו שהשמיעו קולות שמסמנות את זה שהיא עברה את הקו האדום. מה אני הייתי עושה? הייתי קמה ויוצאת מהאולם. פשוט מאוד. אני לא מוכנה שיעשו צחוק מדבר כזה. לא מוכנה.

לא התכוונתי בכלל לכתוב פוסט עצבני, פשוט התחשק לי לכתוב וזה מה שיצא... אני אשאיר אותו כמו שהוא, ואקווה שאצליח לגרום לאנשים להבין שיש קווים אדומים גם בקומדיה.

שלכם עד הפעם הבאה, אני.