הופכת עולמות

כבר התגברתי עליו. באמת שכן. התגברתי על הרגשות אליו, על האושר שהוא גרם לי להרגיש. כבר הבנתי שאין לזה סיכוי, והמשכתי הלאה. אפילו פגשתי מישהו חדש. אחר. אבל כנראה שלא מספיק אחר...

הוא כל כך מזכיר לי אותו. כל כך. בדיבור, בציניות, באכפתיות, חוש ההומור... אבל מה שהכי מפחיד אותי, זה שהשיחות שלי איתו כמעט זהות לשיחות עם הקודם. מדברים, צוחקים, נהנים, ואז- תקופה של שקט. לא שומעים, לא רואים, לא מדברים. כלום. מדבר.

ואז שוב נפגשים סוף סוף, ושוב כיף ביחד וצוחקים ונהנים, ואז- שוב שקט. אני לא רוצה שזה יהיה ככה. לא שוב. לא הפעם.