בהשראת מצעד הגאווה (הנושא החם) שלצערי נבצר ממני לקחת בו חלק החלטתי לכתוב את הפוסט הזה.
אני ביסקסואלית. אני יכולה להתאהב באישה בדיוק באותה מידה וצורה שבה אני יכולה להתאהב בגבר. אין הבדל מבחינת הרגשות והמשיכה. באמת שאין שום הבדל. לא משמעותי בכל אופן.
במקום שאני מגיעה ממנו, אנשים אומרים דברים כמו "אני לסבית" או "אני בי" סתם בתור בדיחה, או כוונה אחרת. זאת הסיבה שכשהצהרתי בפני חברותיי שאני בי הן צחקו. לקח להן מעט זמן להבין שאני רצינית, וגם אז- התגובות היו מאוד חיוביות ותומכות. לא חששתי שהן לא יקבלו אותי כמו שאני (בעיקר כי אנחנו מכירות מספיק לסביות מדהימות בשביל להבין שזה שהן נמשכות לנשים לא הופך אותן לנחותות- אפילו לא קרוב).
ההורים מצד שני, זה כבר סיפור אחר. אין להם בעיה מהותית עם הומואים או לסביות, אבל אני מעדיפה להשאיר את הדברים כמו שהם בתקווה שכשאני אתאהב זה יהיה בגבר ואז הכל יהיה בסדר. במידה וזה לא יקרה ואהבת חיי תהיה אישה, אז אספר להם. במידה ולא- הם לא צריכים לדעת שאני נמשכת גם לנשים. בשביל מה?
זה לא שאני יוצאת עם מישהי ומסתירה את זה מפניהם. אני לא מאוהבת באישה, עדיין. אני לא יודעת אם אי פעם יצא לי להתאהב באישה. פעם הייתי בטוחה שאני מאוהבת בחברה טובה שלי, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא כך (אחרי שהתאהבתי קשות במישהו אחר). ניסיתי להבין מה עובר עליי- אני לא התאהבתי בבחורה מעולם. אבל אני נמשכת אליהן. אני לסבית? אולי. אבל אני נמשכת גם לגברים. מאוד. אז אני סטרייטית? אולי.
כשאני יוצאת למסיבה, אני בוחנת את כולם. את הגברברים שיושבים בצד עם הבירה ועד ליפהפיות החטובות שמראות מה הן שוות על רחבת הריקודים.
פעם נגעלתי מעצמי כשהסתכלתי על אישה והרגשתי משיכה. הרגשתי שאני לא בסדר. שזה לא טבעי. אבל התבגרתי קצת מאז, והבנתי שאין בזה שום דבר רע. אין שום דבר לא טבעי באהבה.
אני מודה שהרבה פעמים אני מאלצת את עצמי להתמקד בגברים, כדי שלא יווצר מצב שאתאהב באישה. אני חייבת להודות שעם כמה שאין בזה שום דבר שגוי- חיים של אדם שאינו סטרייט לא קלים בכלל. בטח לא של אחד שחי לו בחנק נוראי בתוך הארון. עם כמה שאני מעדיפה להתאהב בגבר, מהסיבה שחיי יהיו פשוטים בהרבה אם זה יקרה- אני לא אמנע מעצמי אהבה אם זה יקרה עם אישה. לעולם לא. יש גבול. אני רוצה להיות מאושרת, ומגיע לי להיות מאושרת.
ולכל אלה שבטוחים שעליי להישרף בגהני גהינום כי גם נשים עושות לי את זה- יכולים לקפוץ לי. מי אתם שתחליטו איך עליי להרגיש? מי אתם בכלל? מי אמר שמה שאתם עושים וחושבים זה הדבר הנכון והנורמטיבי, ומה שאני מרגישה זה שגוי ועליי להיענש על כך?
וכל החכמים מביניכם שבטוחים שאלוהים הוא זה שיעניש אותי על רגשותיי שהם, לדבריכם, "חטא"- אני חולקת על דעתכם. לא נכתב בשום מקום בתנ"ך שאסור להיות גייז. יש איסור על "בזבוז" תאי מין אם הכוונה לא הייתה ליצור דור המשך, אז כשאתם עושים סקס עם החברה שלכם עם קונדום- אתם חוטאים בעצמכם. תחשבו על זה פעם הבאה שאתם חוגגים עם בן או בת זוגכם.
נכון להיום אני פנויה רגשית. אני לא מאוהבת באף אחד ובאף אחת. כשזה יקרה, תהיו בטוחים שתקבלו עידכון.
עד אז- תישארו יפים וגאים, כמוני (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
