הופכת עולמות

אתה תמיד אומר לי כמה שאתה אוהב את החיוך שלי, את איך שאני צוחקת.

אתה תמיד אומר לי כמה שאתה אוהב את זה שאני תמיד שמחה.

אבל אתה מרשה לי גם להיות עצובה לפעמים, נכון?

כי לפעמים... רק לפעמים...

לפעמים אני פשוט צריכה למחוק את החיוך. החיוך לוקח ממני המון אנרגיות.

לפעמים אני פשוט צריכה להביט בעצב בנקודה לא ברורה על הקיר, ולחשוב. סתם לחשוב.

לפעמים החיוך שלי לא מחזיק מעמד, ואחרי מאמץ רציני הוא פשוט נמחק מעצמו...

אבל תדע לך, אהוב שלי, שהוא נמחק רק כשאתה שם. ולא כי אתה גורם לי עצב, בדיוק להיפך. כיף לי איתך. נוח לי איתך. אני מרגישה שאני יכולה לחשוף את עצמי בלי סכנה. אני יכולה להיות עצובה, כי אתה תהיה שם לחזק אותי.

אני יכולה לא לחייך, כי אתה תאהב אותי בכל מקרה...

תודה לך שאתה שם. אני אוהבת אותך.