הופכת עולמות

זה לא יאמן, אבל הדבר שהכי הייתי צריכה במסע הזה הוא פשוט... חיבוק.

כן, כן- חיבוק. חיבוק כזה חם ותומך. חיבוק שאומר: "אני כאן בשבילך, ואני לא עוזב". חיבוק של אכפתיות ואהבה. החיבוק שלך.

התגעגעתי אליך כל כך, אבל לא מתחרטת על אף רגע.

אמא נורא עיצבנה אותי עכשיו, אבל נו- יעבור לי... חבל רק שלה זה כבר לא יעבור. אבל על זה אני אולי אפרט בפעם אחרת, אין לי כוח להתעצבן שוב מחדש.

כל מה שחשוב זה שהמסע הזה, שהותיר אותי עם אינספור שאלות וסקרנות עד אינסוף, היה כה משמעותי בשבילי ועזר לי מאוד להסתכל על התקופה הנוראה ההיא ועל החיים באופן כללי מנקודת מבט שונה לחלוטין.

גם על זה לא אפרט כרגע. אולי אחרי שאעכל את הכל. או את הרוב. נראה.

בינתיים, באמת שאני פשוט חשה הקלה יוצאת דופן כשאני יודעת שאתה שוב נמצא בסביבה.