לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הופכת עולמות


כי העולם הרבה יותר יפה כשמסתכלים על רבע הכוס המלאה.

Avatarכינוי: 

בת: 14

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2010

המוח הנשי


צריך לזכור שעד אמצע המאה ה-19 אסרו על נשים לפעול במוסדות האקדמיים, ושמן לא הוזכר גם כאשר תרמו לפיתוח מסוים. אמנם כבר ב-1790 החלו הליכים של רישום הפטנטים, אבל כל עוד החוק לא אפשר להן להיות בעלות רכוש, לא היה אפשר לרשום על שמן פטנטים וחידושים. זאת הסיבה שבמשך שנים ארוכות נרשמו המצאותיהן על שם הבעל, האח או האב, ורק חיפוש קפדני אחרי המקורות חושף נוכחות נשים לצד המדען או הממציא. רוצים כמה דוגמאות לכאלה? סבבה. הנה:

1) הכימאית הבריטית רוזלינד פרנקלין, עבדה עם חוקר בשם מוריס וילקינס ומצאה טכניקה חדישה שבעזרתה זוהה הסליל הכפול של הדנ"א. היא דיווחה על כך לחברי צוותה, אולם הם העבירו את הממצאים שלה למתחרים ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק, שפרסמו אותם כאילו היו שלהם ואף זכו בפרס נובל בעקבות זאת.

2) ג'וסלין בל בורנל, היתה פיזיקאית אירית שזיהתה בשנת 1967 גופים פולטי קרינה עזה בשמים, המכונים פולסרים. את פרס נובל על התגלית המהפכנית קיבלו המרצה שלה, אנטוני יואיש, ועמיתו מרטין רייל.

3) ליידי אוגוסטה עדה ביירון (1851-1815), סייעה לממציא המחשב (בגרסתו הראשונית והפרימיטיבית), סר צ'ארלס בבג' (שאיש מלבדה לא הבין על מה הוא מדבר בכלל), להפעיל את המצאתו על ידי קוד הפעלה שכתבה. שפת המחשב הראשונה ADA נקראה על שמה.

גרייס מוריי הופר היתה הראשונה שחשבה על מחשב זמין ונגיש לכל. בשנת 1959 היא יצרה את שפת התכנות המתוחכמת לזמנה, קובול, הנעזרת במילים באנגלית ומובנת גם לקהל הרחב ולא רק למתמטיקאים ולמדעני פיזיקה.

4) כשבעלה של אמילי רובלינג (1903-1844), מהנדס גשר ברוקלין, נפצע והפך לנכה, היא לקחה על עצמה את ניהול הבנייה של הגשר.

 

5) האמריקאית אמנדה תאודוסיה ג'ונס המציאה בשנת 1873 שיטת שימור מהפכנית, שבה מאחסנים מזון בקופסאות פח שנסגרות בוואקום. כדי להשתמש בטכנולוגיה שיצרה היא הקימה מפעל לשימורים, והתעקשה שיעבדו בו רק נשים.

 

6) הכימאית סטפני קוולק, ילידת 1923, היא חוקרת פולימרים. בשנת 1971 היא הכינה מהסיב הסינתטי קוולר, החזק פי חמישה מפלדה, את אפוד המגן שמציל כל כך הרבה חיים.

 

7) מי המציא את זיקוקי החירום ליורדי הים? מרתה קוסטון מארצות הברית, שהתאלמנה בגיל 21 ונשרה עם ארבעה ילדים, חיפשה נואשות בין הניירות של בעלה אחר מקור פרנסה. היא מצאה שם רעיון שהוא התחיל לחשוב עליו, פיתחה אותו ומכרה לצי ב-5,000 דולר, בשנת 1871. לאחר מכן, כששכללה אותו, היא מכרה את הפטנט ב-20,000 דולר, הון עתק באותם ימים.

 

8) רות הנדלר, מי שיצרה גם את בובת ברבי, חלתה בסרטן השד בשנות ה-50. היא השתמשה בבובה עתירת השדיים כהשראה לפרוטזה, לה נזקקה בעקבות כריתת השד.

 

9) השחקנית האוסטרית הדי לאמאר, במהלך מלחמת העולם השנייה החלה לחקור את נושא ההנחיה של פצצות טורפדו בעזרת גלי רדיו. ב-1941 רשמה פטנט על המצאתה, המשמשת גם היום את העוסקים בתחום תקשורת לווייניים.

 

10) מרגרט נייט, פועלת ילידת 1838, המציאה מכונה לקיפול והדבקה של שקיות נייר, והגיעה עד בית המשפט כדי להילחם בגבר שניסה להעתיק את המצאתה. ב-1870 טען גנב הרעיון שלא ייתכן שזו המצאתה, מפני שנשים לא מסוגלות לחשוב על מכשיר כה מורכב. למזלה, החזיקה נייט בכל התרשימים והתיעוד של הכנת המכונה, וזכתה.

 

זו רק דוגמית קטנה מתוך רשימה ארוכה מאוד של המצאות ופטנטים שחוברו על ידי נשים ובחלקן המכריע נגנבו על ידי גברים.

מקווה שהחכמתם.

 

(קרדיט לכתבתה של ענת מרדכי)

נכתב על ידי , 24/12/2010 21:18  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ציצי מפלסטיק


למה דווקא ציצי? כי אם אי פעם (לא שאני מאמינה שזה יקרה) אבל אם אי פעם אני אחליט לעשות צעד ולהפוך את אחד החלקים בגוף שלי למצור פלסטי מזוייף- זה יהיה הציצי, שלא הרבה יותר שטוח מהאישיות של כמה מהחברות שלי...

 

ממש רציתי לכתוב, ולא היה לי על מה- אז בדקתי מה הנושא החם. מסתבר שהיום זה על ניתוחים פלסטיים ובכלל טיפולים קוסמטיים כאלה ואחרים. בעד או נגד?

 

אז ככה- לא זה ולא זה. אין לי בעיה עם כאלו שעושים ניתוחים כאלה ואין לי בעיה עם אלו שלא. אם טוב לך עם היותך 'שטוחה', או שטוב לו עם היותו קופיף שעיר- מי אני שאקשור אותו אל מיטת העינויים ובתלישות לא מי יודע מה נעימות של שעווה רותחת אפטר מהתלתלים שמכסים את גופו?

ובאותה מידה, אם היא לא מרגישה נוח עם האף העקום שלה או שהוא חושב שגם אם הוא גבר זה לא אומר שצריכה להיות לו גבה מחוברת- מי אני שאקרא לו 'הומו'?

 

כל אחד צריך לעשות מה שנוח לו ומה שמתאים לו בלי לסבול מסטיגמות וזלזול מצד החברה. אותי זה לא צריך לעניין אם הציצי שלה מפלסטיק או אם הוא עושה גבות. זה גם לא צריך לעניין אותי אם הוא מכוסה תלתלים או אם היא שטוחה.

 

ולאף אחד גם לא צריך להיות אכפת, חוץ מלבנאדם עצמו. זה עניינו ועניינו בלבד. זה הכל.

 

קרה לי לא פעם שהחברות היותר.. נקרא לזה "מפותחות" ממני צחקו על החזה הלא מאוד מפותח שלי... אני לא לוקחת את זה אישי וצוחקת על זה איתן ובלעדיהן חופשי. הבעיה שלי היא שהן מדברות ככה גם עם כאלו שכן נפגעות מזה. זה כבר לא בסדר. מה אם הייתי צוחקת על זה שהן שמנות? גם אז הן היו צוחקות? אני לא חושבת.

 

המראה החיצוני הוא נושא מאוד רגיש עבור אנשים רבים- אסור לצחוק על "פגם" חיצוני אלא אם יש אישור ברור מהבנאדם עצמו. זה כל מה שיש לי להגיד בנושא, ושוב- בפעם השנייה- יוצא לי לפרסם כאן שיר שכל כך מתאים לנושא...

 

תהנו.

 

http://www.youtube.com/watch?v=sZjr0heZNIw

נכתב על ידי , 22/12/2010 19:31  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לחץ? בערך...


אז תוך כדי שאני מתכוננת למבחן באזרחות שיש לי מחר, החלטתי שאני מתגעגעת יותר מדי ושאני רוצה לכתוב כאן על משימה שקיבלנו בבצפר...

 

טוב אז ככה. בתחילת שנה הבאה (תחילת י"ב) אנחנו נוסעים למסע לפולין (או המסע בארץ- אני נחושה לטוס לפולין...). זאת הסיבה שעושים לנו השנה הכנה לקראת המסע ונותנים לנו כל מיני משימות בנושא השואה. המשימה הראשונה היא לראיין ניצול שואה. בעיקרון המשימה הייתה "לראיין את סבא/סבתא ניצולי השואה שלך" מה שלמזלי הרב אין לי. המחנכת אמרה שמי שהסבים שלו לא היו שם, ש'יאמץ' ניצול שואה. למה הכוונה? לשאול את הסבים אם חברים שלהם הם ניצולי שואה/ ללכת לבית אבות כלשהו ולבקש לדבר עם ניצול שואה (שמוכן לדבר כמובן) וכדומה.

 

אני שמחה שהמשימה היא לדבר עם ניצול שואה פנים מול פנים, ולא למצוא סיפור באינטרנט או משהו כזה. עוד כמה שנים כבר לא יישארו ניצולי שואה. מה שעוד מעט יהפוך ל"היסטוריה" נטו, נמצא עכשיו כחלק מההווה שלנו במידה מסוימת. הילדים שלנו (ככל הנראה) לא יזכו לפגוש ניצול שואה אמיתי. הם לא ידברו עם מישהו שהיה 'שם'. מישהו שחווה על בשרו את הזוועה. שאיבד את משפחתו, את עברו- שאיבד את חייו (אולי לא פיזית, אבל אתם מבינים למה אני מתכוונת).

 

התחלתי בחיפושים אחד ניצול שואה שיספר לי את הסיפור שלו אצל סבא. שאלתי אם יש לו חברים שהגיעו מ'שם'. הוא אמר שהוא מכיר אחד שהגיע מרוסיה ונדמה לו שהוא היה פרטיזן. הוא גם מאלה ששלחו אותם לקפריסין כשניסו לעלות לארץ אחרי המלחמה. הסיפור שלו נשמע לי מרתק ואני מקווה שסבא ידבר איתו ושהוא יסכים לספר לי.

 

במקביל סיפרתי למורה הנהיגה שלי על העבודה הזאת. הוא החליט שהוא לא נותן לי לשלם לו על השיעור ולצאת מהאוטו עד שהוא תופס איזה חבר עיתונאי שלו ש"ימצא לי ניצול שואה לדבר איתו"... הוא צעק המון בפלאפון ובסופו של דבר קבע עם העיתונאי שאני אתקשר בתשע. הוא הביא לי את המספר ויצאתי מהאוטו. בתשע ורבע באמת התקשרתי, והוא נתן לי שמות של שלושה אנשים:

 

- אחת (שלא אציין את שמה מתוקף הזכות לפרטיות- רואים? אני יודעת קצת אזרחות) גרה בבאר שבע. היא בת 90+ והוא היה אמור לעשות עליה כתבה שירדה בסוף. הוא אמר שנראה לו שהיא תשמח לדבר איתי והביא לי את הטלפון שלה בבית.

- מכירים את הסיפור של חנה סנש? אז השנייה היא אישה שהייתה שם וצנחה איתה- היא היחידה שנשארה בחיים מאלה שהיו שם. הוא הביא לי גם את הטלפון שלה, והסיפור שלה ממש מסקרן אותי... כמובן שעשו עליה כתבה. הבעיה היא שהיא גרה ממש בצפון, וזה קצת רחוק לי...

- האחרון הוא אחד שהעיתונאי עשה עליו כתבה ולפיו יש לו סיפור מאוד מעניין. כמובן שהוא לא פירט לי יותר מדי, וגם אמר שאני צריכה להשיג את המספר שלו מהעורך דין שמייצג אותו. זה נראה לי קצת מסובך, אבל לא יודעת... נראה.

 

קשה לי לוותר על כל אחד מהסיפורים. אף אחד מהם לא נראה לי פחות מושך ומעניין מהשני, ואני כל כך לא רוצה שיהיו סיפורים ועדויות שילכו לאיבוד... אני יודעת שאני לא אוכל לראיין את כולם. אני גם יודעת שאני לא אצליח להכיל את העדויות הקשות האלו... אבל אני כל כך רוצה לעשות מאמץ ולנסות! אני כל כך רוצה לעזור ולו במעט בשימור העדויות! אני כל כך רוצה שתהיה להם הזדמנות לספר... כל כך...

 

אני אאלץ לבחור בסופו של דבר. את הטלפונים האחרים אני אתן לאלו שאין להם את מי לראיין- אם לא אני, אז לפחות שמישהו אחר יתעד את זה. אני לא אוותר. אני לא אתן לעדויות להיעלם להן. לפחות לא עדויות של אנשים שרוצים לספר ולחלוק את הכאב. אנשים שרוצים שידעו.

 

אני חייבת לסיים... למרות שיש לי כל כך הרבה לכתוב. אני בטוחה ואתם גם יכולים להיות בטוחים שאחרי הראיון אני אכתוב כאן מה סיפרו לי ואיך היה... הנושא הזה הוא חלק ממני. חלק מכל אחד מאיתנו. פלא שהוא מסקרן אותי כל כך?

 

עד הפעם הבאה- אני. 

נכתב על ידי , 20/12/2010 18:30  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , חטיבה ותיכון , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~אחת שלא יודעת~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~אחת שלא יודעת~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)