כי יש הבדל בין דמיון למציאות

הדמעות לא מוכנות לרדת פשוט נשארות בעיניים 
התחושה המצמררת שעוברת לך בכל חלק בגוף

והגוש שתקוע בגרון ולא מוכן ללכת ..

אני יודעת שעד עכשיו רוב הדברים שכתבתי היו עצובים ושליליים מבטיחה זה ישתפר

אבל עכשיו פשוט בא לי לפרוק את הלב ולהוציע הכל 

אבא של חברה שלי נפטר .. מדום לב 

הוא היה רק בן 40 צעיר בריא ושמח

כל יום היה עושה הליכה ורכיבה על אופניים סביב השכונה בפארק ..

ופתאום ביום אחד הוא נוסע באופניים ומקבל דום לב ונופל 

לא הצליחו להציל אותו ולא ברור איך ומה הרי הוא היה איש בריא לחלוטין והוא גם לא עישן ופשוט סתם כך זה קרה 

אני לא יכולה לדמיין אפילו מה עובר על החברה שלי אין מילה שיכולה לתאר את ההרגשה 
אי אפשר לעכל את המחשבה שבן אדם שהוא חלק גדול מאוד מאוד בחייך פתאום נעלם

בן אדם שאתה דמו ובשרו בן אדם כשהיית בוכה היית בא אליו ויודע שהוא ישמור עלייך מכולם

כשהוא יחבק אותך ויעטוף אותך פתאום אין אף אחד שצועק מאיים ומציק 

אני פשוט לא יכולה לחשוב אם זה היה אבא שלי !!

אני לא יודעת מה להגיד לה ואיך לעזור לה 

אם מישהו יכול לתת עצות המלצות אני אשמח אתם לא מבינים כמה זה יעזור !