כי יש הבדל בין דמיון למציאות

חודש ויותר עבר מאז החופש הגדול ועדין הגעגועים אליו לא מפסיקים ..

אבל בינתיים ממשיכה לנסות להתרגל לשיעורים היום יומיים המבחנים מלאים בדברים מסובכים 

שיעורי הריקוד ששואבים ממך את כל הכוח אבל תמיד רוצים לחזור עוד פעם 

אין את הזמן פשוט לשכב על הספה ולראות טלוויזיה ולאכול שוקולד עד כמה שבא לי 

חברה אמרה לי שאני צריכה לצאת מהלחץ 

שאם אני אשאר במסגרת הזאתי שבה אני חושבת שאין לי זמן ויש לי מלא דברים לעשות 

אז ככה זה באמת אהיה .. אבל אם אני אצא מהמסגרת המטומטמת הזאתי (סליחה על המילה)

דברים ישתנו אם אני יבוא בחיובי ואדע לארגן זה אהיה הרבה אבל הרבה יותר טוב

והיא צדקה שיניתי גישה סידרתי מחדש 

והנה אני נהנית מכל יום עם כל העייפות והתשישות 

נפגשת עם חברות לומדת ורוקדת :)

תחשבו על זה שנו את המסגרת חשבו על החצי כוס המלאה ותאמינו לי לפחות חיוך אחד זה יוציא ממכם