כי יש הבדל בין דמיון למציאות

כשהודיעו לי וסיפרו לי התחלתי לבכות 
אני לא עדיין לא בטוחה מאיזה סיבה , 
מכך שהיא שיקרה לנו במשך חצי שנה או מכך שהיא עוזבת 

הענקנו לה בית , אוכל , חום , אהבה , כסף במלוא כוחנו 
היינו שם בשבילה לכל דבר משפחה של ממש 
והיא פשוט שיקרה מבלי למצמץ אני לא מבינה את זה 
איך אפשר לעשות דבר כזה ? 
לאנשים שעזרו לך כל כך הרבה ותמכו בך 
ככה אתה מפנה את הגב ועוד משקר בעיניים ? 

כל כך נפגעתי ,

הם כל כך נפגעו ,
והיא פשוט ממשיכה בשלה , 
האמון נבנה על גבי שנים והיא הרסה אותו כל כך בקלות 

קשה לי לעכל את זה , אני לא יודעת איך להסביר את זה .

גם העובדה שהיא עוזבת כואבת וצורבת הרי אני מכירה אותה
היא הולכת לחיים חדשים של "הגדולים" היא תתחיל לנתק איתנו קשר
היא תתקשר מדי פעם אבל היא לא תבוא לבקר לא בסופ"ש לא בחופשות ולא בחגים  
היא תהיה מובכת מדי בשביל לדבר איתנו היא מבינה את הטעות שלה
ואני מקווה שהיא גם מבינה את ההשלכות של זה.

כנראה עוד מעט אני אסתכל על זה יותר בבהירות ויבין את המצב 

אבל בינתיים מה שבטוח הבנתי שמפה והלאה הכל הולך להשתנות

השאלה עד כמה ? 

אני שונאת את עצמי כשהצד הזה יוצא החוצה 

כשאני בלחץ , הפתיל שלי נהיה כזה קצר 

כשאני בלחץ , אני יתקוף כמו נחש 

כשאני בלחץ , אנשים יודעים להתרחק ממני

כשאני בלחץ , רק אמא יודעת להרגיע ולפעמים גם היא לא 

כשאני בלחץ , אני לא חושבת אני פשוט עושה

היום הולדת שלה (ת') מחר .. 

ומרוב טמטומי והטמטום של חברותיי חיכינו לשבוע האחרון 

לאסוף כספים להחליט מי מה מתי ואיך 

ארגנו הכל , מעולה אבל יש את
הדברים הקטנים שבלעדיהם הכל נהרס

אז כמובן אני נכנסת ללחץ ותוקפת מי שמסביבי

אני שונאת שזה קורה אני פשוט לא יכולה לשלוט בזה 

הפתיל שלי נהיה קצר מרגע לרגע 

מסקנה:

להתמודד במצבי לחץ !

הגעתי למכסה , זהו 

אני לא יכולה יותר להתרכז 

מה שמגיע לאוזן אחת יוצא מהשנייה 

אני כבר לא יודעת מה בא לי 

אני מחכה שמשהו כבר יקרה
עכשיו פשוט החיים שלי נראים חסרי טעם