?WHY.For the story |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2013
לישון או לא לישון , זאת השאלה..
לילה אחר לילה שבו ניצבת מולי הדילמה אם להמשיך להיות ערה למרות שאני מתפרקת מול המקלדת או שפשוט ללכת לישון ולשלוח את הכל קיבינימט.
אחרי הדילמה הזאת כמובן יבואו הדעות לגבי כל צד: הצד של להשאר ערה - כי לא בא לי להתעורר לעוד בוקר והצד של ללכת לישון - אני עייפה עד מוות..
שלא תבינו לא נכון , זה שאני לא רוצה להתעורר לא בא מכוונה של חוסר חשק לחיות , ממש לא. זה בא מהחוסר טעם בעצם.. מהחוסר טעם של ללכת לישון ולהשאיר את כל המחשבות בצד ( לא שאני יודעת בכלל על מה אני חושבת נתחיל מזה כן ? ) ולקוות שמחר יהיה טוב יותר , שמחר אני אמצא משהו מועיל לעשות ואהיה מרוצה מעצמי לשם שינוי כי בעיני זה מעשה של עצלנות , ראש קטן והצפייה שהכל יבוא מעצמו שאני אשב בנחת עם רגל על רגל על השולחן וזה בדיוק מה שאני עושה עכשיו עד שיבוא לי כאב גב ואני אחליף תנוחה .
אבל כמובן שאני יכולה לקחת על עצמי את הדמות האקטיבית והאופטימית ולהסביר לעצמי שהכל תלוי בנו , כל השינויים וכל ההישגים הגדולים , שכל החיים שלי תלויים אך ורק בי אם מסתכלים על זה ככה . בסופו של דבר אפילו שיש סביבי אנשים שאפשר לסמוך עליהם , שיתמכו ויובילו אותי לכל דרך שאבחר ? אני עדיין לבד ועלי להיות חזקה ולצאת מהבועה העצלנית שלי ולהתחיל לקחת את עצמי בידיים .
זה נחמד עד שזה מגיע לקטע של העשייה ואז אני מוכיחה טוב מאוד כמה שהמשפט "קל לומר קשה לעשות" מתאים לי בכל מצב..
אפשר לומר שאני מוותרת לעצמי בקלות , או שזה בא מחוסר אמונה בעצמי ובמי שאני או פשוט מטיפשות אבל בסופו של דבר לא משנה כמה ארגיש שאני לוקחת את עצמי בידיים ועושה משהו עם החיים שלי ? הרגש הזה הוא רק רגע .. והוא חולף , הרי זה תפקידם של רגעים.
כמו רגע שבו מספרים לך בדיחה ואתה נקרע עד צאת הנשמה אבל אחרי כמה דקות זה עובר . אמנם נכון שאתה יכול יום אחד להתקע בבדיחה או לספר אותה לאחרים אבל זה לא יהיה אותו דבר.
כמה שאגיד לעצמי שהתבגרתי , שעכשיו אני שונה הרי בסופו של דבר אני ניצבת מול אותו אתגר ונכשלת.
בשבילי אין לפני ואחרי , בשבילי זה לחיות מרגע לרגע .. מרגע של חוזקה לרגע של חולשה , מרגע אקטיבי ואופטימי לרגע פסימי ופסיבי , מרגע של חוסר טעם לרגע של אמונה וככה כל פעם אני משנה את דעתי .. ואני משתנה בעצמי ..
כשמסתכלים על זה ככה , אני בן אדם חכם עד שזה מגיע למעשים .. יש לי דעות , יש לי מחשבות , יש לי מודעות לכל דבר שאני עושה לא משנה אם זה לפני שעשיתי או אחרי אבל אם מסתכלים על זה לעומק , אני בן אדם מאוד טיפש שחיי בבועה הזאת של החוכמה ולא מנצלת אותה בשביל לבנות את עצמי מבחוץ .. ואם מתישהו באמת אצליח לבנות את עצמי ? זה או שיצא ממני בן אדם שאהיה מרוצה ממנו או שפשוט מפלצת ..
זה מדהים כמה שוני יש בין העולם שלנו בראש לבין העולם שבחוץ .. ומכאן באה השאלה איזה עולם באמת חשוב ? .. בשביל עצמנו ?
העולם שלי כן השתנה , בזכותו .
בנוסף לכל הרגשות שחוויתי במשך השנה וחצי הזאת שאין לתאר אותם במילים זכיתי גם להכיר את עצמי לעומק .. את האמת ? לא תמיד הכרתי את עצמי בצורה הטובה ביותר אבל נאלצתי להתמודד ולהתחיל להבין לאט לאט מי אני באמת .. ואני עדיין תוהה לגבי זה..
אבל תפסתי הרבה מודעות וחוכמה לאחר שזכיתי לחיות לצידו .. ולזה אני באמת יכולה לקרוא הלפני והאחרי שלי ..
ומה שנשאר? להוסיף לרשימה להפסיק לדחות דברים למחר ולעשות אותם היום ..
אולי זה יהיה המפתח להצלחה שלי שאותה אהיה גאה להציג כאן ..
ואני מוכנה להודות שאחרי תקופה כה ארוכה שהצלחתי לכתוב אני כבר מתגאה בעצמי .. אולי אפילו אלך עכשיו לישון בהרגשה שעשיתי משהו מועיל ..
ו..אני חושבת שזה הזמן שלי להחליף תנוחה כי הגב שלי מת..
| |
|  כינוי:
Anastasia.h בת: 28 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
