?WHY

איך אני אמורה למלא את החור הזה ? איך אני אמורה להפסיק עם החוסר סיפוק הזה ? איך אני אמורה להתחיל באמת לחיות ?

ואלו עוד מאוסף השאלות שאני שואלת את עצמי כל פעם מחדש ולא כל כך בטוחה שעניתי על התשובות האלה , ואם עניתי , האם עשיתי משהו בנידון ?

מוקדם מדי לחשוב על מותי , לחשוב על איך שיזכרו אותי בניסיון לחזות את העתיד.. אני רואה את עצמי לא יותר ממישהי שחיה את החיים בפשטות כי היא חלשה , עצלנית וותרנית מדי לחיות אותם כראוי.

אני רואה מולי אנשים מדהימים מלאים בכל כך הרבה סקרנות , התעניינות , מלאי חיים , בעלי כשרונות ובעלי משמעות כלשהי לחייהם וזה כל כך רחוק ממני..

אני רואה מולי את האנשים האלה צומחים ועולים גבוה בעודי נשארת באותו המקום ללא שינוי כלל.

זו לא קנאה , זה פספוס.

אני מאמינה בכוח שיש לכל אחד ואחד , אני מודעת לדלתות האין סופיות שהחיים נותנים לנו כל פעם מחדש , אני מודעת לכל ההון שאפשר להשיג , שאפשר להיות , להרגיש .. אבל זוהי רק אמונה.

אני לא באמת יודעת מה אני רוצה , כי אני קצת מכל דבר וכל דבר מושך אותי בו זמנית שהוא דוחק ולבסוף אני בוחרת לברוח. 

אני זוכרת את הפעם שבה באמת לא וויתרתי , שהייתי חזקה , וזו הייתה הפעם היחידה כי נלחמתי בשביל אהבה.. מדהים כמה אהבה יכולה לגרום לאנשים..

ואני תוהה ושואלת את עצמי , אולי בגלל שלא הרגשתי זיקה לאיזושהי דלת בחיים האלה אני מוותרת כל כך בקלות ? אבל נדמה לי שהשאלה הזאת באה פשוט בשביל לגרום לי להרגיש יותר טוב לגבי עצמי..

אני יכולה לומר : " אז אני לא מוותרת הפעם ואמשיך לחפש " והמילים האלה יהיו שוות בדיוק ל " אני לא מוותרת על עצמי " ובמילים אחרות - שוות לתחת שלי..

לכולנו יש את התכונות האלה , התכונות שאנחנו מעדיפים שלא יהיו שייכים לנו , אצלי הן הרוב..

איך אני יוצאת מהמעגל האין סופי הזה סביבי שלא קורה בו דבר ?

כי להגיד "לקחת את עצמך בידיים" ו"להפסיק לוותר" כמו שאמרתי - שוות לתחת שלי.

דיברתי הרבה , המון האמת היא , וניסיתי המון .. אני עד כדי כך מצב אבוד ?

בכל מקרה, נגמר לו החופש והוא היה חופש מדהים ! קצת השתגעתי נכון , השיעמום עושה את שלו אבל בנוסף העברתי ימים מדהימים לצד אנשים טובים ..

עכשיו לחזור לשגרה באמת לא בא במקום.. 

אז , שיהיה לנו המשך שבוע נפלא :)

ו..שיניתי את העיצוב לקצת קייצי יותר בשביל להכנס לאווירה