?WHY

זוהי הפעם הראשונה מאז היותי בישראל שיצא לי לחוות את כל התחשות האיומות האלה. 

בעצם , זוהי הפעם הראשונה שזה החל להרגיש כל כך קרוב אלי ויותר מתמיד אני מרגישה שייכת לעם שלנו , לעם ישראל ולעם היהודי.

זו לא הקרבה שלי למקומות אשר נחשבים לסכנה מתמדת מכל הטילים האלה והאזעקות הלא פוסקות כל רגע.. זה כבר יותר מזה.

זו הדקירה בלב בכל פעם שמדווחים על עוד חייל שנפטר , זה כל רגע שחולף ההופך להיות לפחות שקט יותר ויותר.

גדלתי , ומכל גדילה שלי צמחה המודעות לסביבה שלי .. גדלתי , ועם הגדילה שלי אני רואה כמה המצב החמיר ויצא מכלל שליטה ואני ממשיכה לשאול את עצמי את אותה השאלה - איך הגענו למצב הזה ? ואחריה אין ספור שאלות שאין עליהן תשובות.

האם זה הפיתרון ? לאן הוא יוביל אותנו ?  שתיקה .. 

אמנם גדלתי ונהיתי מודעת , אך עדיין יש לאן לצמוח ודברים רבים להבין שכרגע אותם אני לא מבינה..

אני לא יודעת המון , אני מודה. אך יש רק דבר אחד שלגביו אני בטוחה אפילו באלפי אחוזים - אין דבר שאני רוצה יותר מזה שכל זה יגמר , והחיילים שלנו , החברים , הדודים , האבות והקרובי משפחה אשר נמצאים בסיוט המתמיד הזה יחזרו לשלום !!