?WHY

איך אני אמורה למלא את החור הזה ? איך אני אמורה להפסיק עם החוסר סיפוק הזה ? איך אני אמורה להתחיל באמת לחיות ?

ואלו עוד מאוסף השאלות שאני שואלת את עצמי כל פעם מחדש ולא כל כך בטוחה שעניתי על התשובות האלה , ואם עניתי , האם עשיתי משהו בנידון ?

מוקדם מדי לחשוב על מותי , לחשוב על איך שיזכרו אותי בניסיון לחזות את העתיד.. אני רואה את עצמי לא יותר ממישהי שחיה את החיים בפשטות כי היא חלשה , עצלנית וותרנית מדי לחיות אותם כראוי.

אני רואה מולי אנשים מדהימים מלאים בכל כך הרבה סקרנות , התעניינות , מלאי חיים , בעלי כשרונות ובעלי משמעות כלשהי לחייהם וזה כל כך רחוק ממני..

אני רואה מולי את האנשים האלה צומחים ועולים גבוה בעודי נשארת באותו המקום ללא שינוי כלל.

זו לא קנאה , זה פספוס.

אני מאמינה בכוח שיש לכל אחד ואחד , אני מודעת לדלתות האין סופיות שהחיים נותנים לנו כל פעם מחדש , אני מודעת לכל ההון שאפשר להשיג , שאפשר להיות , להרגיש .. אבל זוהי רק אמונה.

אני לא באמת יודעת מה אני רוצה , כי אני קצת מכל דבר וכל דבר מושך אותי בו זמנית שהוא דוחק ולבסוף אני בוחרת לברוח. 

אני זוכרת את הפעם שבה באמת לא וויתרתי , שהייתי חזקה , וזו הייתה הפעם היחידה כי נלחמתי בשביל אהבה.. מדהים כמה אהבה יכולה לגרום לאנשים..

ואני תוהה ושואלת את עצמי , אולי בגלל שלא הרגשתי זיקה לאיזושהי דלת בחיים האלה אני מוותרת כל כך בקלות ? אבל נדמה לי שהשאלה הזאת באה פשוט בשביל לגרום לי להרגיש יותר טוב לגבי עצמי..

אני יכולה לומר : " אז אני לא מוותרת הפעם ואמשיך לחפש " והמילים האלה יהיו שוות בדיוק ל " אני לא מוותרת על עצמי " ובמילים אחרות - שוות לתחת שלי..

לכולנו יש את התכונות האלה , התכונות שאנחנו מעדיפים שלא יהיו שייכים לנו , אצלי הן הרוב..

איך אני יוצאת מהמעגל האין סופי הזה סביבי שלא קורה בו דבר ?

כי להגיד "לקחת את עצמך בידיים" ו"להפסיק לוותר" כמו שאמרתי - שוות לתחת שלי.

דיברתי הרבה , המון האמת היא , וניסיתי המון .. אני עד כדי כך מצב אבוד ?

בכל מקרה, נגמר לו החופש והוא היה חופש מדהים ! קצת השתגעתי נכון , השיעמום עושה את שלו אבל בנוסף העברתי ימים מדהימים לצד אנשים טובים ..

עכשיו לחזור לשגרה באמת לא בא במקום.. 

אז , שיהיה לנו המשך שבוע נפלא :)

ו..שיניתי את העיצוב לקצת קייצי יותר בשביל להכנס לאווירה

באיזשהו שלב פרשתי מהבלוג הזה ועברתי לאחר ולדעתי עשיתי טעות. עברתי פה שלב ארוך בחיים שלי , אמנם אני לא רוצה להכנס לפוסטים שלי לפני כמה שנים כי אז אני פשוט אכתוב על המצח שלי "בושה" .

אבל בואו נודה באמת , בין אם כתבתי הכל ובין אם לא , הבן אדם שכותב את הפוסט הזה כאן ועכשיו הוא זה שנוצר מהשנים האלה , ולדעתי לעבור לבלוג אחר כדי שהוא יראה את "אני החדשה" זה ממש לא יפתור את זה, זה בריחה מהעבר , בריחה מעצמך.

אני כרגע נמצאת בשלב בחיים שמנסה לקבל את עצמו , מנסה לאהוב את עצמו כמו שהוא וזה כולל כל החלקים שאיתם אני לא כל כך מסתדרת , וזה רובם.

יש לי בעיה , בעיה קשה מאוד אפילו והיא החוסר מודעות. 

כמה שאני חושבת שאני מודעות באותה מידה אני לא , והינה בעיה חדשה נוצרת והיא רגשות דו צדדים - מצד אחד ככה ומצד שני ככה.

האם אני באמת יודעת מה אני רוצה מעצמי ? מה אני רוצה מאחר ? מה אני מרגישה באמת ? מה עובר לי בראש בשניה הזאת ? ממש ברגע הזה? 

כבר ניסיתי לענות על השאלות אבל לא תמיד יש לי את התשובה , וגם אם יש לי את התשובה אז המכשול הבא הופך לאיך לממש את הרצונות האלה , וכשבא המימוש , בא מה שהורס את המימוש ופה אני נשברת.

זה קל מדי להגיד "אני חרא" , "החיים חרא" , "הכל חרא" מבחינתי זאת בריחה .. ובשונה מאחרים לדעתי להיות טוב , לחשוב בצורה חיובית על החיים ולהגיד שהכל לטובה זה הקושי האמיתי , כי החיים נתנו לנו אלפי סיבות למה לא לחשוב ככה ולברוח ל"חרא" .

אבל אני כן רוצה לומר שברגע שהעיניים שלי בוחרות לראות את הטוב , כל העולם משתנה ב180 מעלות וכמה מדהים להרגיש כך.

ומה מחזיר אותי על הרכבת חזרה ? המכשול הזה , כי כמו שאמרתי - להיות טוב , לחשוב בצורה חיובית על החיים ולהגיד שהכל לטובה זה הקושי האמיתי.

פשוט בא לי להיות משוחררת ממחשבות , מדעות , מרגשות ולהפסיק להרגיש כבולה בתוך המוח הקטן שלי שמכתיב לי שכל צעד שאני עושה לא בסדר.

ואיכשהו זה אפשרי , אבל אני זאת שמוותרת מהר מדי , אני זאת שחלשה מדי להילחם.

אבל אני לא מוותרת לעצמי , ולכן אמשיך לנסות.

חג שמח וכשר לחברי ישראבלוג :) תודה למי שהקדיש דקה להכנס לכאן ..