ואו.. אני אפילו לא יודעת איך להתחיל ומה לרשום , הדף הריק תמיד מביא איום כלשהו על כותב..
אך כאשר המילים שאיתן הוא ממלא את הדף מקבלות משמעות ? הן לא נגמרות לעולם , דף אחר דף , מילה לאחר מילה..
לכל כותב יש מטרה במילותיו , להגיע לעיקר דרך מסלול ארוך של אותיות שאיתן יבואו המשפטים המשתווים למילה שהוא חיפש
כל הדרך , המילה שתתאר טוב את רגשותיו.
אני לא כותבת ואפילו לא קרובה לכך אך אם אני אצליח להגיע לפחות למילה אחת קטנה שתתאר לך כמה יש לי
להגיד לך , שתראה לך את כל הרגש הענקי הזה שהעיניים לא יכולות לתפוס ?
אז אני אהיה המאושרת באדם.
הרגש הזה , שהלב צועק אך אף אחד לא שומע. הוא מנסה להתפס בחלקו החסר דרך חיבוק , נשיקה אך גם זה
לא מספיק , תמיד הלב ירצה להראות יותר מזה, יותר ממה שאנו יכולים לראות או לשמוע.
הלב מראה את חלקו האילם בפני , כמה שהוא חלק ממני הוא מסתיר ממני יותר ממה שנדמה לך.
הלב מסתיר ממני את מילותיו שאותן שומר ללב שלך ולא פעם אחת יצא לי לחשוב על חוצפתו.
חוצפתו הרבה שהוא דופק חזק מדי שלצלעות כבר כואב יותר מדי ,
למילים הקטנות שהוא גוזל ממני ומשאיר אותי אילמת מולך ברגעים שאני רוצה לצעוק.
אך אני לא היחידה שנפלה לתוך רגליו של הלב בקרב , הפעם גם הראש הראה את חלקו החלש ורץ לעבר הלב לחבק את רגליו.
אין פלא שאני מתחרפנת בזמן האחרון שההגיון נהיה החבר הכי טוב של הלב שהשפיות של הלב בכלל לא הייתה קיימת.
אז אולי זאת הסיבה שאני בחיים לא אפסיק לנסות , הרי זה הדבר הראשון שהשתנה בי מאז שהכרתי אותך.
ואני יודעת שאני בסוף אצליח , מי אני שאתערב בזמן ?
ובינתיים ... ? אני אהנה מכל שניה שהלב לאט לאט נפתח בפני , אהנה מהרגעים שבהם החיוך שלך משתיק אותי כל פעם מחדש
וגורם להתאהב כי הרי בסופו של דבר הלב יתפוצץ לגמרי ויראה את מה שאז לא הצלחתי להראות.
ורק אז התעלומה הקטנה תראה את סודותיה ותדהים ואתי מכמות הרגש ששמרה אך למרות שאני יודעת שהרגש הזה? לא יגמר לעולם.
ואולי יש לי עתיד בתור כותבת והצלחתי להגיע למילים המתאימות שאותן חיפשתי ואולי אין לי עתיד כלל, אך המילים שאליהן הגעתי
לאחר דילוג בין משפטים ?
אני אוהבת אותך.
וכל מילה אחרת מיותרת.
כינוי:
Anastasia.h
בבלוג זה
בכל הבלוגים
