

ט"ו באב אחד החגים אהובים עלי ביותר ואני בטוח שכל מי שנולד בחודש אב יכול להזדהות. זה החג השמח היחיד שיש לנו בתקופה הזאת. אבל השנה ניסיתי להבין בעצם מה זה החג הזה? מאיפה צמח? למה אין לו מאפיינים של אוכל מסורת ומנהגים כמו לשאר החגים היהודיים?
אני מכיר את הסיפור הרגיל כמו כולם על בנות ירושלים שרקדו להן לבושות בלבן בכרמים והבחורים היו צריכים לתפוס אותם. זה לפחות בצורה הכי שטחית נחרט כמהות החג. כמובן שבגלל התחרות מול הוולנטיין דיי הנוצרי יש לו סממנים חילוניים לחלוטין כמו להביא מתנות לבני/בנות זוג בתחום הרומנטי, לצאת לארוחות רומנטיות או פינוקים אחרים שקשורים לאהבה וזוגיות.
אבל מעניין אותי לדעת מעבר לזה. מאיפה זה התחיל ולמה? אז פתחתי בתחקיר כדי להבין יותר לעומק והייתי מופתע לגלות לאיזה כיוונים החיפוש אחר המשמעות של ט"ו באב הובילו אותי.
זהו חג אקולוגי, זהו חג של סליחה ומחילה, אחדות, פיוס והכי חשוב כמובן, אהבה.
התחקיר שלי הוביל אותי למסקנות לגבי כרטיס הביקור של החג (הסברים בהמשך):
מאכלי החג: ענבים ויין בצירופים שונים.
לבוש: לבן.
פרח: חצב.
בשום מקום לא מוזכר בעצם מה אוכלים?
ט"ו באב מוכר כחג הבציר וסביר כי מקורו בחג כנעני הקשור בבציר הענבים, היין היה מרכיב חשוב במנהגים, בטכסים ממלכתיים, בחגים ובפולחן בתקופה העתיקה. בעבודת המקדש נמסך היין עם שמן זית על המזבח לצורך הקדשתו והעלאת קורבנות ומנחות. אולם, לאחר חורבן הבית השני הומרו סדרי הנסך במנהגי קידוש היין בכל מאורע אישי או משפחתי ולציון כניסת שבת וחג או יציאתם. בחגים שונים נודעה חשיבות רבה לכרמים ובציר הענבים (ט"ו באב) וליין (פסח, ט"ו בשבט ופורים). "מגילת המקדש", אחת מהמגילות הגנוזות שנמצאו בקומראן, מביאה את הלכות הפולחן על פי כת האיסיים ונאמר בה שלאחר חג השבועות יש למנות "שבע שבתות תמימים עד מחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" וזה היה מועד "חג התירוש". כלומר, לפי האיסיים חג הבציר נחוג ביום החמישים מחג השבועות, בעוד שלפי המסורת המקובלת ט"ו באב נחוג לאחר כעשרה שבועות מחג השבועות ומתאים יותר למועדי הבציר.
אם כך מאכלי החג הרשמיים צריכים להיות: ענבים, צימוקים, ומאכלים המשלבים אותם כמו עוגות צימוקים עוף ביין וכד', כפי שבשבועות, לדוגמא נוהגים לאכול מאכלי גבינה.
מה לובשים?
הלבוש חייב להיות לבן, רצוי שאול. למה לבן? ולמה לשאול בגדים ממישהו אחר? רבים חושבים כי מנהג השמלה הלבנה, אותה לובשת הכלה, בא לציין את תומתה של הכלה ערב כלולותיה, כפי שמקובל בנצרות. אולם, השמלה הלבנה באה לסמל את מחילת עוונותיה של הכלה בטרם הוכנסה תחת החופה. לאחר שנמחלו עוונותיה כעת היא טהורה וזכה כפי שמלתה הלבנה. השורשים של מסורת שמלת כלה לבנה צמחו מתוך סיפור ט"ו באב והמחוללות בכרמים. זהו גם אחד הקשרים החזקים בין ט"ו באב ויום כיפור. כלומר הלבן בבגדים מסמל ניקיון פיזי ורוחני, סליחה, אהבת אדם וקבלת האחר. יש משהו יותר רומנטי מזה?
הסיבה ששאלו את הבגדים אחת מהשנייה (ויש היררכיה ברורה מי משאילה ממי, כיון שבתו של כהן חייבת להשאיל את בגדיה של מישהי שלא תטמא אותה, כיוון שלכוהנים ישנם חוקי טהרה וביגוד מיוחדים וההיררכיה הכוהנית בתקופת המקרא מפורטת למדיי) היתה מתוך מודעות מעמדית חברתית. כלומר לטשטש הבדלים בין עניים לעשירים בבגדים וכך לכל נערה יש אפשרות לעמוד בזכות עצמה ולא בזכות הגב הכלכלי שהוריה יכולים לתת לה. כך לא היה ניתן להבדיל בין מי שאין לה אמצעים ומי שיש לה אמצעים לתפור שמלה לבנה חדשה.
מנהגים דתיים וכלליים:
פרח החצב מסמל את ט"ו באב. בין ט"ו באב לט"ו בשבט ששה חודשים בדיוק. ט"ו באב נכנס בכל הארץ בראשית פריחתו של החצב, הוא לבושה הלבן של הארץ בתקופת המעבר לימות הגשמים. זהו עוד קשר ללובן הבגדים הנהוג בחג.
כתיבת ברכות לראש השנה מתחילה בט"ו באב. זהו היום שבו מתחילים לברך לרגל ראש השנה. בני מזל אריה. עפ"י האסטרולוגיה לקראת ראש-השנה: "...ידוע מנהג ישראל שמחמישה-עשר-באב ואילך, מברכים איש את רעהו בברכת 'כתיבה וחתימה (וגמר חתימה) טובה', וכמרומז במזלו של חודש מנחם-אב, מזל אריה... – ראשי תיבות 'אלול, ראש-השנה, יום-הכיפורים, הושענא-רבה', היינו, שבחודש מנחם-אב נרמז גמר ושלימות החתימה טובה בה'פתקא טבא' דהושענא-רבה"8.
לפי המסורת זהו יום טוב ולכן אין מתענים בו, אין מספידים ואין אומרים תחנון בתפילה.
בארצות הגולה איבד ט"ו באב את אופיו כחג הטבע, כפי שט"ו בשבט איבד, אך זכרו נשמר, כפי שהוא נקבע בזמנו ליום טוב, ולכן זהו היום שבו הפסיקו כריתת עצים. ט"ו באב נחשב ליום שבו החמה מגיעה לשיא כוחה, מכאן ועד לט"ו בשבט הולך כוחה ופוחת ויחד עמה נחלשים גם העצים. על כן הפסיקו בט"ו באב לכרות עצים למערכה שעל המזבח והוא נקרא "יום תבר מגל" (יום שבירת הגרזן). באותו יום ניתנה הזדמנות אחרונה להעלות עצים אלו למקדש, ואף שהיה זה תורם של בני זַתּוּא
הם מסרו זכות זו לכל העם ורבים ניצלוה, עד שתאריך זה נקרא גם "חג קורבן העצים" (מגילת תענית, ה').
חתונה. הגמרא במסכת תענית מסבירה שאחת הסיבות שיש שמחה בט"ו באב היא בגלל שהותרו שבטים לבא זה בזה, ועל כך זה יום שאין טוב ממנו. גם בימינו המתחתנים מעדות שונות הרי זה קירוב עם ישראל שלא יהיו בו פילוגים וזה דבר טוב.
בחברה החרדית נהוג ביום זה לקבוע שידוכים. כמו כן בגלל הפילוג הקיים בחברה החרדית בנושא נישואין של אשכנזים וספרדים דווקא בט"ו באב שבו הותרו בני בנימין לשאת נשים משבטים אחרים, זהו יום שבו נישואים בין אשכנזים וספרדים זוכה לברכה.
החל בט"ו באב, ועד לסוף החורף, נוהגים להקדיש זמן נוסף ללימוד התורה בשעות הלילה (מכיוון שהימים הולכים ומתקצרים, והלילות הולכים ומתארכים). חז"ל השוו בין לימוד התורה בלילות, לעבודת המזבח בזמן המקדש. עבודה שמקרבת את ה' לעולמנו ומורידה שפע וחיות לעולם.
בניית בית המקדש השלישי תחל בט"ו באב. חז"ל והמדרש המשנה אותם שבעת ימי אבלות שבין ט' באב לט"ו באב הם העתידים להיות ימי שמחה ונחמה. ומכאן שט"ו באב הוא - יום שמחת לבו - בנין בית המקדש.
איך נוצר החג?
אני אתחיל מהבסיס:
על פי לוח הירח, תאריך ט"ו בחודש אב הוא התאריך של ירח מלא. ביום זה יש את הזריחה היפה ביותר של הירח בשנה. הירח המלא מקבל גווני זהוב אדום מרשימים וניגודי אור הדמדומים יוצרים תחושת אהבה ורומנטיקה. כמו כן מבחינה פיסיקלית וביולוגית, ט"ו באב הוא אמצע חודש אב - שהוא אמצע תקופת הקיץ בישראל. בתקופה זו, בדרך כלל - בשל תנאים פיזיקלים של כדור הארץ, ביניהם - מזג האוויר הלוהט ההתעוררות ההורמונאלית של מרבית הגברים והנשים מגיעה לשיאה.
ט"ו באב לא התחיל כחג יהודי. ט"ו באב חל בליל הירח המלא הסמוך ליום הארוך ביותר בשנה, תאריך שנחוג ברוב זימה בדתות פאגאניות עתיקות בהרבה מהיהדות. בטקסים השמאניים והפגאניים זריחת ירח מלא היתה הזמנה לחגוג את הלבנה המלאה בטקס שמאני שבו התחברו לאור ששוטף את אמא אדמה בליל הלבנה, חוו את היחד, את הקסם ובעיקר את הלבנה לכך הוסיפו גם שתיית יין מרובה. כשהיהדות התבססה, חכמינו החליטו להטמיע חלק המקומית מהתרבות ולקבוע חג אהבה משלנו באותו תאריך עם צידוקים רטרואקטיבים.
הסברים דתיים מקראיים:
- יום תחילת הבציר, ולכן חוגגים אותו בכרמים.
- "יום שכלו בו מתי מדבר" (ירושלמי תענית ד'), כלומר הסתיימו ארבעים השנה שנגזרו על דור יוצאי מצרים (במדבר י"ד, כ"ז-ל"ה).
- יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה, דהיינו להינשא זה לזה, ולא חששו כמקודם שהנחלה תעבור משבט לשבט (במדבר ל"ו, ו'-ז').
- יום שהותר לשבט בנימין לבוא בקשרי נישואין עם שאר השבטים, לאחר שהוחרם בעקבות מלחמת פילגש בגבעה (שופטים כ"א, ט"ו-כ"ד).
- יום שנקברו הרוגי ביתר, לאחר שהרומים אסרו לקבור את חיילי בר כוכבא, שנפלו בהגנה על מבצרם האחרון, ביתר (135 לסה"נ). לזכר מאורע זה נתקנה גם ברכת "הטוב והמיטיב", "הטוב" – שלא הסריחו, ו"המיטיב" – שהובאו לקבורה (ברכות מ"ח ע"ב).
- חג טבע עממי בימי בית שני: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו... וחולות (מרקדות) בכרמים" (משנה תענית ד', ח').
- ט"ו באב נחשב ליום שבו החמה מגיעה לשיא כוחה, מכאן ועד לט"ו בשבט הולך כוחה ופוחת ויחד עמה נחלשים גם העצים. על כן הפסיקו בט"ו באב לכרות עצים למערכה שעל המזבח והוא נקרא "יום תבר מגל" (יום שבירת הגרזן). באותו יום ניתנה הזדמנות אחרונה להעלות עצים אלו למקדש, ואף שהיה זה תורם של בני זַתּוּא הם מסרו זכות זו לכל העם ורבים ניצלוה, עד שתאריך זה נקרא גם "חג קורבן העצים" (מגילת תענית, ה').
הסברים מיסטיים קבליים:
על פי חכמת הקבלה ביום ט"ו באב מתקיים איזון קוסמי בין הכוח הנקבי המיוצג על ידי הלבנה לבין הכוח הזכרי המיוצג על ידי השמש ולכן יום זה מומלץ למציאת בני זוג, שותפים עסקיים, חתימת חוזים והתחלות חדשות. מנהג הבנות ללבוש לבן ולחולל בכרמים במעגל מסמל מודעות של אין סוף וזרימה מאוזנת של אנרגיית חיים.
לא במקרה ט' באב, היום שמסמל את החורבן וט"ו באב, היום שמסמל את האהבה, חלים באותו חודש.
על פי הקבלה, ט"ו באב מסמל את הקשר בין הנשמות שלנו לכוח העליון וזו גם הדרך לצאת מן הגלות. כשנחדש שוב את קשרי האהבה בינינו, נוכל לעלות לדרגת קיום חדשה, של אושר ואהבה.
כל הסודות מצויים באותיות הא'-ב'. האותיות נמצאות במחשבה, בדיבור ובמעשה. האותיות מכילות תכנים, איכויות והשפעות על הבריאה ועלינו, הברואים.
ננתח את המילה אהבה מבחינת האותיות ומשמעותן הקבלית והנומרולוגית.
א = 1
ה = 5
ב = 2
ה = 5
בסיכום הספרות קיבלנו 1+5+2+5 = 13
ננתח את המילה אחד (ה' אחד) ואחד הוא משמותיו של אלוהים.
א = 1
ח = 8
ד = 4
בסיכום הספרות קיבלנו 1+8+4 = 13
גימטרייה נחמדה מגלה שכתיבה וחתימה טובה שווה ל-928, כמו גם חמשה עשר באב.
ובעצם יכולים לומר כי כל התורה על רגל אחת היא: "ואהבת לרעך כמוך".
אהבת ה' לעם ישראל היא כאהבת הגבר לאישה. חג האהבה שחל ביום ט"ו באב. אין נפלא מאשר להתחבר לאהבה, הן בגוף הגשמי שלנו ובמיוחד בגופנו הרוחני.
חג שקיבל כל כך הרבה משמעויות ופרשנויות כי הוא סובב סביב הנושא המרתק ביותר בעולם: "אהבה".
אז תנו לאהבה לנצח!