7/2010
שיר מוזר
אין לי מוסג מאיפה בא הבית האחרון, דווקא יצא חמוד!
אתמול שכבתי במטה,
והתחלתי לבכות.
זה לא שממש היתה לי סיבה,
פשוט רציתי לראות
מה המסלול שאותו
צריך לחשב מחדש,
וכמה זמן לראותו
יכול כל אחד ממש.
אז בכיתי דמעות מלוחות,
בשבילים מסודרים ועוקבים.
עד שהגיע האות,
מקצות אפי המרוחקים.
ואתה?
כמה זמן תחזיק?
ועם בראות הדמעה שיפתה,
תשאר, או תברך ותזיק?
ענה נה, חמדת לבי,
ואל תשאל שאלות,
אולי כך עוד תביא
שלום ללב משוגעת כזאת.
|