סיפרים מתושתשים

אוקי, לפי שאני מתחילה, בקשה: אם אתם מכירים אותי, על תקראו את זה.

מסיבותי שלי.

בבקשה.

אני זוכרת משפט אחד: כשאתם לבד, עצמו את העינים, ותקשיבו, ואולי אז תשמעו, את המוזיקה שבראשכם, כי לכל אחד יש אחת...

אבל אני, אף פעם איני לבד.

אני ישנה באותו החדר עם אחותי, ומה שמפריד בינינו לבין אחי הוא ארון בגדים, כופסאות סרטים וספרים, ווילון. כשעולה ברצוני, אני יכולה להעביר את ידי לחדר הסמוך, מעל הכל. כל איש יכול.

ועם, וקורה, שכול משפחתי מחוץ לבית, אני עדין גרה בעיר גדולה, המכונית, המזגנים, האנשים, לא ניתן להקשיב לעצמך ברעש כזה. אז אני מפעילה את המערכת, שומעת מוזיקה בקולי קולות, ואז מה עם  השכנים שומעים.

כי רק מוזיקה, נותנת לי שלווה, כי רק מוזיקה, גורמת לי להבין מי אני, כי הרי איך, אחרי 13 שנה בלבד בעולם הזה, עלי להכיר אותי?

יש בי גם חלק דיקאוני ביותר. עד לפני שנתים, חיי היו סיוט. ירידות, בדיחות עלי, האשימו אותי בכל, אפילו שלא עשיתי להם כלום, רוב ילדי הכיתה שנאו אותי.

וחברות? היו לי שש. 3 מחוץ לעיר, אחת בשכבה אחרת, עם חברות אחרות ושיעורים אחרים, ושתים היו איתי, תמיד. הינו 3 בנות שצריכות לתמוך אחת בשניה.

והכי נורא, שכשהיתי חוזרת הביתה, ועיני רטובות מדמעות, לא ידעתי שיש גם אפשרות אחרת. הרי מכיתה א אני מורגלת לכל זה, ומי ידע שיש גם אפשרות אחרת?

ואז, עליתי לחטיבה, והכל השתנה.

יש לי 4 ידידים, בנים. מי בכיתה ה חשב שבן כולשהו יגד לי מילה, שהיא לא עלבון או ירידה, שבן כולשהו יסתובב לידי, ולא בישביל לשים לי רגלים, אלה בכדי לדבר איתי, לצחוק איתי, לא עלי.

וחברות? יש לי 11 קרובות מאוד, לרכל איתן, לדבר על קרשים שונים, לדון על שחקני קונוע, להכין שיעורי בית, ללבוש בגדים מצחיקים ולהצתלם המון.

ולמרות כל זאת, לפעמים, כשאני שומעת את חברי צוחקים, את המזגן פועל, את המכוניות למטה, את אמא ואבא מבשלים במטבח, ומוזיקה באוזני, לפעמים, אני חוזרת להיות אותה ילדה קטנה, שצחקו עלי, ירדו עליה וריכלו עליה.

אז כן, לפעמים, אני עדין ממש , ממש,רק צריכה, שמישהו יגיד לי, יזכיר לי, שאני כבר לא ממש אותה ילדה קטנה, שיומר לי, שהוא התגעגע עלי, שעשיתי משהו בצורה יוצאת מן הכלל, שיחבק אותי, ושיגיד לי שהוא אוהב אותי איך שאני.

כי אולי, עם יום יבוא, ולא אהיה צריכה תזכורת, עם אני אבין את כל זה לבד, אני אמצא את השיר בראשי, אפסיק לרגע לשמוע שירים אחרים, ואקשיב לו.

אולי אז אגלה, מי אני.?