הפנקס מוכן והיד רושמת .. ממש משפט המפתח בחיי היום-יום שלי .
הגעגועים לכתיבה, זאת אהבה בלתי ניתנת להחלפה .
פרי הדמיון שלי קורע את דרכו החוצה לפני המקלדת .
היא עמדה שם, עם הסיגריה ביד בוהה בחלל הריק . השמיים השחורים מקושטים באורות מהבהבים,הכוכבים נבלעים בחשיכה .
מחשבות על העבר, על ההווה, על העתיד ממלאות את ראשה .
היא עשתה טעויות בעבר זה נכון ..
את כל חייה היא מוכנה להקדיש לרעיון לתקן את שעשתה, למרות שאף אחד לעולם לא יבין ולא יעלה בדעתו את מערך החיים המורכב שעברה .
היא מלאת אהבה, מלאת רצון להתבגר ולפרוח . רצון עז לחבק, לקדם, השפיע, לרתום, להתחייב, לאהוב לנצח .
אך תמיד תיהיה מלאת אפלה, מלאת רוע גם כן . מלאת מעשים ומחשבות איומות .
ואם לדבר גלויות, רק אמת לאמיתה .. מה זה רוע ? ומה היא אהבה ?