כן אני..קצת יותר טוב, אני חושב. עברתי ניתוח ממש קשה אבל התעוררתי לשני שעה ואני חושב שאני בסדר..כן..תודה..בכל מקרה אני תום"
*הפסקת פלאשבק*
ג'ון נחנק ופתח את עיניו ואת פיו כמופתע ואז קרא "תום!! זה האקס של היילי! אבל..הוא...מת...."
פרק שלישי - ב'
"תן לי להמשיך לספר!" אמרתי בחוסר סובלות
"אוקי אוקי" ג'ון אמר לי בפחד.
*המשך הפלאשבק*
"אני לאנס" אמרתי בחיוך.
"תום! תום!!" פתאום נכנסה ילדה. שיערה היה שחור, עיניה היו כחולות, שפתיה בצבע דובדבן. עיניה הכחולות היו מבריקות והדמעות מעייניה מהירו לזלוג על לחיה העדינות. הייתי מוקסם מיופיה.
"הכל בסדר?" היא שאלה חנוקה מדמעות.
"משתפר" תום ענה לה מנסה להרגיעה אך שמעו בקולו שהוא חסר כוחות.
היא ישבה ליד מיטתו והחזיקה את ידו, הוא שילב את עצבעותיו באצבעותיה, הם הסתכלו אחד על השניה לכמה שניות ואז נכנס הרופא וקטע את הרגע היפה שהיה ביניהם.
"אוקי ילדה חמודה, שעות הביקור הסתיימו. כמו שאת יודעת תום עבר ניתוח מעוד קשה כמה שעות לפני והוא צריך לנוח ולהתאושש עוד טיפה" הרופא אמר ברצינות והיא רק הנהנה לחיוב ופנתה לעבר היציאה מהחדר.
"תום, אני אוהבת אותך" היא אמרה ויצאה מהחדר עוד לפני שהוא הספיק לענות.
הרופא יצא וחיוך היה מרוח על כל פניו של תום
ועוד לפני שהספקתי לשאול הוא אמר "זאת חברה שלי, היילי" והיה אפשר לראות איך הוא מתגאה ואני רק קנאתי.
*סיום פלאשבק*
"לא נרדמתי כל הלילה לכן שמעתי את כל מה שהתרחש. פתאום משהו ציפצץ מהר יותר ויותר, הרופאים נכנסו בסערה לתוך החדר ואני רק הסתכלתי עליהם לוקחים את מיטתו אל מחוץ לחדר. הבנתי שמשהו קרה. כניראה הניתוח לא הצליח. נשארתי ער עד הבוקר ובכל הזמן הזה מיטתו לא חזרה לחדר. ואז פתאום נכנסה האחות ואחריה גוררים שני רופאים מיטה ריקה אל תוך החדר וזה היה הרגע שבו הבנתי שתום מת." סיימתי את סיפורי תוך שאני משפיל את מבטי בעצב.
ג'ון שתק לכמה שניות ואז שאל "ואז החלטת לחפש את היילי?" הוא שאל כלא מבין
"לא ממש.." עניתי "יום אחד הלכתי לקפיטריה בהפסקה לקנות שתיה ואז ראיתי אותה בתור קונה. היא הסתכלה עלי כמה שניות כניראה הייתי מוכר לה אבל היא לא זכרה אותי אז החלטתי לצאת מחייה לכמה זמן ואז לנסות לכבוש את ליבה, כי בחיים לא ראיתי מישהי כמוה." אמרתי
"הוו, נו ומה אתה יודע עליה חוץ מזה שהיא יפה וכל זה?" הוא שאל ועשה מבט מתאמץ
"באותו שבוע שגיליתי שהיא איתי בבית הספר זה היה שבוע מטורף, פתאום ראיתי אותה בכל מקום. גיליתי איזה מוזיקה היא אוהבת, מה היא אוהבת לאכול, איזה סוגי ספרים היא קוראת. בקיצור אני יודע עילה כמעט הכל.." אמרתי בחיוך ועיניי נצצו
"אני מבטיח לעזור לך, אני אשמח אם תהיו יחד זה גם יוצא אותה מהדיכאון הזה בגלל תום" ג'ון אמר בחיוך
הצילצול נשמע וההפסקה נגמרה.
*בחזרה לנקודת מבטה של היילי*
'אווווווווח שיעור ספורט' חשבתי בראשי מלאה בכעס.
"יאלה קומי" אפריל אמרה
"ויייייי שיעור ספורט!" אמה אמרה בציניות וכולנו צחקנו.
אספתי את הדברים שלי ואמרתי לבנות "אני הולכת ללוקר, נפגש כבר באולם ספורט"
"אוקי" שתיהן החזירו בחיוך והלכו לכיוון אולם הספורט.
הלכתי במזדרון, בין כל הילדים הרעשניים, פתחתי את הלוקר ושמתי את הספרים בתוכו, סגרתי את הלוקר ושהסתובבתי ראיתי את אוליבר.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי כלא מבינה.
"אממ.." הוא חשב ואז אמר "אמא התקשרה אלי, היא אמרה שהיא צריכה לדבר איתנו דחוף כשנחזור הביתה אז. - "
"מה למה?!" קטעתי את דבריו כשאני נלחצת
"תרגעי אני לא יודע למה, פשוט תחכי לי ליד השער כשאת מסיימת את בית הספר ואני אסיע אותך הביתה!" הוא אמר והלך.
'יופי עוד משהו מעצבן לחשוב עליו ביום המסריח הזה' חשבתי לעצמי בכעס.
טוב יאלה לשיעור צריך ללכת לשיעור ספורט.
נכנסתי לאולם ושוב נדינה המורה המעצבנת לספורט אמרה לי במבטא מוזר "היום את מתעמלת! לא אכפת לי מהתירוצים שלך יותר!"
אני רק גילגלתי את עיני והנחתי את התיק על אחד מהספסלים ליד שאר התיקים של כל הבנות מהכיתה.
"תעמדו על הקו בנות" נדינה אמרה במבטא המוזר שלה.
נדינה ממש שונאת אותי, בעיקר בגלל שאני תמיד ממציאה לה תירוצים כדי לא להתעמל בשיעורים שלה אבל לא רק זה גם יש לה גישה מעצבנת והיא תמיד מוציע את העצבים שלה על הבנות בשיעור..
השיעור עבר מהר, במשחק מחניים מהנה שמזמן כבר לא שיחקתי והיה נחמד להוציא את העצבים בזריקת הכדור החזקה שלי על הבנות בקבוצה היריבה.
הצילצול נשמע וכל הבנות התפזרו ולקחו את התיקים שלהן.
נגשתי לתיק שלי והוצאתי בקבוק מים ושתיתי
"היה משחק דווקא ממש טוב" אלכס ילדה מהכיתה שלי אמרה
"כן, מאוד!" הסכמתי איתה תוך כדי שאני בולעת את המים במהירות
"היום יש מסיבה בערב, את תבואי?" היא שאלה בנחמדות
היא בחיים לא דברה איתי ופתאום היא מציעה לי לבוא למסיבה? משהו מוזר פה.
"אממ..אולי" אמרתי בהיסוס.
"אוקי אז..נתראה שם" היא קרצה לי והלכה.
נשארתי אחרונה באולם הספורט, כרגיל
ואז נדינה התקרבה אלי ואמרה "את ממש טובה במחניים, אני לא מבינה למה את אף פעם לא רוצה להשתתף בשיעורים שלי.." היא אמרה בנימה שונה ממה שאני רגילה אך אני לא עניתי.
"אני עכשיו תולה רשימה כל בת שרוצה יכולה להרשם ולהשתתף בגמר המחניים בעוד שבועיים, אני מאוד אשמח אם תרשמי." היא אמרה ויצאה מהאולם.
אני? בגמר? אולי זה יהיה נחמד אבל מה שבטוח אני אחשוב על זה.
יצאתי מהאולם ולכיוון המבנה של בית הספר, עליתי במדרגות לכיוון הלוקר שלי, פתחתי אותו והוצאתי ממנו את סיפרי הסטוריה לשיעור הבא והכנסתי לתוך התיק, סגרתי את הלוקר והסתובבתי ואוי איזה פלא, מי עמד מולי ?
זה לא כזה קצר כי זה בכל זאת המשך של הפרק הקודם, תגיבו D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
"לא יכול לישון בלעדיך" - סיפור בהמשכים (: