רגשות אונליין

אז ככה, בעקרון כתבתי פה משהו ממש ארוך אבל הדפדפן החליט לעדכן ולמחוק לי הכל כי ככה זרם לו ואני ממש עצבני.

אני וישרא זה סיפור של און אנד אוף של שנים. הפעם החלטתי לחזור כדי להעלות על פני האתר הזה את הבלוג שכתבתי על החודש שהיה לי בברלין, שאליה טסתי כדי לעבור קורס שפה, במטרה לגור שם מתישהו.

אני אמנם לא בנאדם של כתיבה אבל הרגשתי שם צורך לכתוב, אחרי הפרק הראשון חשבתי להניח לזה אבל החברים מהפייסבוק דרשו עוד פרק ועוד פרק, כך שיש עשרה מהם בסך הכל. אני לא אחפור הרבה ופשוט אתן לקרוא.

בלי קשר, אם משעמם לכם כמו לי, מוזמנים לשלוח הודעה. אני תמיד אוהב להכיר אנשים חדשים (;

אז בעקרון החלטתי לכתוב מן יומן מסע כי במהלך היום הייתי מוצף בכל מיני רגשות שונים.

למי שלא יודע הגעתי היום (30.10.14) לברלין לחודש לגמרי לבדי. 
שכרתי חדר בדירה דרך אתר airbnb וכרטיסי טיסה בנפרד. המטרה היא קורס גרמנית.

בטיסה הייתי קצר רוח להגיע מצד אחד. מצד שני אודה באמת ואגיד שרציתי לפרסס חזרה לבית המוכר ולשהות שם עד שארגיש מוכן. כמו ילד שמפחד להכניס לבריכה קצת יותר מאת הרגליים שלו 

כשהגעתי לברלין עוד לא קלטתי את הלך הרוח. יצאתי משדה התעופה וגבר (או אישה, אני עוד לא בטוח) שדיבר במבטא כבד אמר לי שלא מקבלים שטרות במכונת הכרטיסים. הצעד הראשון שלי בדרך להבנה שחמש שנות לימודי גרמנית בישראל לא שווים כמו מה שיהיה שווה החודש הזה פה.

האוטובוס משדה התעופה התחיל לסוע. השמים בחוץ אפורים לחלוטין. האוויר קר (אני חולה על זה) והשמש לא מוצאת מקום להשתחל בין העננים הכבדים.
כמה דקות לנסיעה ופתאום מתגלה עיר אירופאית בצורה הכי סטראוטיפית שלה. הבתים ניצבים במה שנראה כמו רצינות תהומית. הרבה עצים גדולים מסביב שהספיקו להשיר את העלים שלהם, לגדל חדשים, להשיר אותם גם ועכשיו הם מלאים בעלים שכנראה ינשרו ומתחתיהם אפשר מהעלים להרכיב עוד עץ. 

יש משהו במראה של הסביבה האירופית שמזכיר לך שאתה לא בארץ יותר. לאדמה יש מראה אחר. הדשא שונה והבתים שונים לא רק מבחינת ארכיטקטורה ומראה. יש תחושה שונה עוד מחלון המטוס. תחושה רצינית וקרה שרק יותר מאוחר בעזרת האנשים תוכל לשבור אותה ולייצר אווירה חמימה, אווירה של בית.

את היום העברתי בין בתי קפה. בהיכרות עם המארח שלי ובאכילה ושתיה. בניגוד לדעה הרווחת שהכל פה קר ומרובע אפשר לראות שיש גם יחס חם בין לקוח קבוע לבעל העסק. המארח שלי מכיר טוב מסעדה איטלקית מחוץ לרחוב והוא הרגיש שם כמו בבית. הגיש לנו את המנות ופינה את הצלחות מהשולחן בסוף. 
בגרמניה נהוג לשלם בנפרד כל אחד על עצמו כמו שסהר אוהב בארץ, אבל למארח שלי אופי איטלקי והוא אוהב להשאיר שטח גדול בידי בעל העסק ולהתחשבן בבית. 

מיד אחרי הארוחה הלכנו לסופר מרקט. ציפיתי להפתעה זולה במיוחד אבל בעל הבית נוטה לקנות מוצרים אורגניים או מוצרים באיכות שנחשבת גבוהה במיוחד ולכן לא הורגש הבדל גדול במחיר. קנינו 2 סבונים, חבילת קרואסונים, 3 פחיות זירו לעבדכם הנאמן. שמפו קטן. 2 קרטונים של חלב מהאלפים (מהסוג הפלצני), 2 תכשירי ניקוי כלשהם ו2 בקבוקי מיץ טרי ביו שכזה. כל הקניה עלתה 120 שקל בערך או 25 יורו.

את שאר היום העברתי בין בתי קפה מנסה למצוא וויפי יציב.

מכיוון שאני פה לבד הרבה מהזמן עובר לי עם שתיה מזדמנת ביד כשאני מסתובב בחוץ ומדבר לעצמי. מהרהר בעיקר על העובדה שללא חברים הקור והאפור פה עלול להכניס אותך לדיכאון. על העובדה שחברת אנשים במקום שכזה עושה את כל ההבדל שבין זרות וניכור לבין טיול מהנה.
עוברות לי גם בראש המחשבות על מחיה ארוכת טווח כאן.
בפאן הפרקטי קל לחיות בברלין. התחבורה הציבורית היעילה מייתרת קניית רכב וגורמת לך לתהות איך עדיין קיימים נהגי מוניות בעיר כזאת. סופרמרקטים לא חסר והברלינאים ערים לחסכון כספי ולשמירה על הכסף. המילים זול או משתלם מופיעות פה בכל פרסום ובכל בית עסק .

גם החומר האנושי בברלין שונה מהסטראוטיפ הגרמני הידוע. יש פה הרבה תיירים ואנשים מהעולם. יש פה מהגרים אך הרוב הוא גרמני רגיל. אף על פי כן יש תחושה שאין דקדקנות כמו שנוהגים לספר. דווקא ישראלים יתחברו לברלין יותר מאשר למקומות אחרין בגרמניה. יותר מסודר פה (מבחינת התפיסה של האנשים) מבארץ אבל לא מגודר ומרובע כמו שנוהגים לחשוב. מן הכלאה נוחה בין השניים.

מחר אמשיך לעדכן. אני נהיה עייף והמיטה הנוחה שלי מחכה לי