סופים וסופות

חלמתי שנשרו לי כל השיניים והרגשתי אותן מתנדנדות ונופלות, זה היה עצוב בצורה שקשה אפילו להסביר במילים. כל-כך אמיתי והתעוררתי בדמעות, מופתעת שהן בכלל עוד שם.

זה כאב כמעט כמו אז ב-2003 כשהיה חשש מטילים לא קונבנציונאליים מעיראק. הייתי בכיתה ג' והלכנו לכל מקום עם מסיכות אב"כ תלויות על הכתף, קופסאת הקרטון ההיא קושטה בהרבה יותר מדי מדבקות שניסו לפצות על ההיסטריה. חלמתי באותה תקופה אינספור פעמים שסוף העולם באמת-באמת מגיע, ראיתי המון פיצוצים וגסיסות ומוות וזה היה מאוד מגוון אבל בסופם הייתי נשארת לבד או לא נשארת בכלל. ופחדתי תמיד, והשחרתי בפנים כל פעם קצת.

וככה ייצא שבזמן האחרון לא זכרתי חלומות, כי מי ישן מספיק ומה זה חשוב. בעצם אחרי שהייתי מכירה בחורים נחמדים הלילות התמלאו בידיים יפות ומחבקות בתוך הראש שלי, אבל רק בזה.

והנה אתמול 9 שעות ודקה וחצי של סיוט

לא טוב

חחח אוקיי זה ממש טיפשי