סופים וסופות

מכירה את הפחד הזה, שמקרקר לך בתוך הראש כל הזמן או רק לפעמים? כמו טרול קטן עם מזלג ביד אחת, נועץ ברקמות ומכרסם.

האימה שהוא מטיל עלייך בצורת ערימת כביסה אינסופית, קול פיצוץ מרחוק או יותר מדי אנשים מחייכים.

ואני בחורה הגיונית, זה מה שאומרים. מנתחת ומבינה וחושבת על הכל. אבל הטרול הזה, אין בו לא הגיון ולא הגינות.

הוא נשאר ומפרק אותי מבפנים. לועס ומקיא, לועס ומקיא.

לא מסוגלת להתחיל כלום. וכל המילים מתחברות הפוך.