סופים וסופות

אני מרגישה מטונפת

דוחה ומגעילה

אני מרגישה

שהכל מתמוטט מסביב ו

במקום לקום ולעשות משהו אני פשוט יושבת בצד ובוכה

כי יש כל-כך הרבה דברים לעשות

ואין לי מושג מאיפה להתחיל

אז לא עושים כלום

אני רוצה מרחבים פתוחים ודשא וחיבוק ולבכות

וכל מה שיש זה לבכות

ופטישים קטנים שמנקרים את המוח

ומחויבויות

ופרצופים מאוכזבים מכל עבר

וכאילו

נמאס לי ממצב הרוח המחורבן הזה

אבל לא באמת

אולי הוא יעבור כשאני אמצה אותו לחלוטין

אצמח ממנו

או קשקוש אחר

אז שום דבר לא בסדר

אבל זה זמן מצויין בשבילכם ללכת

תודה

אתם מתוקים

זה כייף שיש עם מי לדבר

שיישאר גם כשאני מכוערת

אין דברים כאלה

באמת

אין