סופים וסופות

חשבתי שאולי זה זמן טוב (ובהתאם למוד המרומם מדי שלי כרגע) לעדכן ולשתף את אין-לי-פאקינג-מושג-מי-שלא-קורא-פה במה שהולך.

אז יש לכאן ולכאן, אבל כולנו יודעים שמה שקורה הוא לא באמת העיקר, נכון? (;

כי הכל מתחיל מבפנים, הכל-הכל. וכן, אמרו לי את זה אינספור פעמים, אבל כשהבפנים רקוב ומקולקל התגובה היחידה האפשרית שלי למשפט הקיצ'י הזה היא שהכל חרא ואין מה לעשות ואני רוצה למות.

ובכל זאת אני אומר שוב. הכל מתחיל בפנים, והכל גם נגמר שם.

היו כמה נפילות, התקפי היסטריה, כשלונות כואבים וכשלונות כואבים מאוד והתנהגויות מטופשות ובריחה מהמציאות. והייתי כלבה, ואני קצת עדיין, ואני לא מרוצה מזה, אבל זו המגננה. זה מה יש.

אני כותבת את המונולוג המרגש הזה עכשיו, דווקא כי אני מפוכחת ורוצה להשמיע את קול ההגיון בפח האשפה שפה.

כי אני רוצה לזכור שלפעמים גם היה בסדר, אתם יודעים? שעכשיו למשל, ובכלל, כמה ימים אחרונים, אני בסדר.

מפחדת לומר שאולי זו רק עלייה שלפני הקראש אבל די, זין, שיהיה קראש. הרי ככה או ככה בסוף יהיה קראש, אז לפחות נחייך בנתיים, כמה שאפשר.

למרות שאני בפאניקה מוחלטת מהעובדה שכל המסגרות שלי קורסות בעוד רגע, שהנה, התיכון עומד להסתיים למרות כל ההתכחשות לעניין. ובחוסר מוטיבציה מוחלט הרסתי לעצמי עבודה קשה של שנים ותעודת בגרות מושלמת. וכשאני חושבת על הצקצוקים מסביב והפאף הקטן הזה בלב, הצניחה הזו שיש עם אכזבות, אני עצובה. אבל אז, אז קורה משהו חדש, שאני לא זוכרת שקרה קודם.

אני מקבלת פרספקטיבה קצת שונה. הרי כל זה, זה שטויות. גרגירי חול בין כוכבי לכת. 

אז אני לא מושלמת, יש פאקים. לפעמים פחות, לפעמים יותר, לפעמים המון. לפעמים אני גוש של איכסה.

אז עליתי 15 קילו בשנתיים האחרונות, אז מה. אני עדיין נראית טוב, פשוט נורמאלית. וזה יירד, לאט ובלי בכי.

אז אני שותקת מלא, ואני אוקוורד, ולא מגניבה, ולא קלילה ולא זורמת ולא יודעת מה לעשות ואיך לעשות ומתי.

ואני חנונית ואני מעצבנת ואכפת לי מדי ממה שלאף-אחד אחר לא אכפת בכלל, ולא אכפת לי מספיק ואני מסננת ואני לא שומרת על קשר ואני מבטיחה ולא מקיימת.

והעור שלי נראה ממש רע.

אבל זה סבבה. כי היוניברס, הוא עצום. ויש המון דברים, והמון אנשים, והמון רגעים מתוקים.

אז הכל טוב. ומה שלא טוב, יהיה טוב קצת אחר-כך.

בעצם כל מה שרציתי לומר זה שתודה לכל מי שסובל את הבולשיט כאן, לתגובות שלכם יש משמעות ואתם כולכם מדהימים. אז המון תודה ואני אוהבת אתכם. זהו.

שיהיה לכם משהו נפלא, סוף שבוע או שבוע הבא או חודש מאי או שנה או בכלל.

תאהבו, צאו לשמש, תרקדו עד שהרגליים יכאבו. כי מה עוד צריך, בעצם.