אני לא מסוגלת ללכת לישון למרות שכבר כואב לי כל הגוף וברור שלגמרי צריך לישון וזו שעה פסיכית וחסרת פואנטה גם
כאילו אני לא מצליחה לעייף את עצמי מספיק לבד וכמה מטומטם שאני נשארת ערה כשזה מיותר
במקום לנוח כמו בנאדם
אני מפחדת להיכנס למיטה ולהירדם ולא להתעורר אותו דבר
אפשר לחשוב שיש הבדל
אבל יש
היום הזה
היום שנגמר והיום שמתחיל
זה שובר לי את הלב
אני מרגישה שהיום לא אהבו אותי
כמו שהייתי רוצה
הוא לא מעביר את זה
ומה לעזאזל
למה שוב אני צריכה לבכות בגלל כלום
אני לא רוצה להיקשר כלכך הרבה אני לא
ממש ממש לא רוצה
כי זה ייגמר
הוא מהאנשים האלה שאוכלים את העולם
מהאנשים האלה שמשיגים כל מה שהם רוצים
והוא הראשון שאני הצלחתי אז
זה רק עניין של זמן עד שהוא ירצה משהו אחר
יש הרבה דגיגות יפות בים
אולי הן גם חופרות פחות
ובוכות פחות
ויש להן תחת חטוב
ופעם זה לא היה מזיז לי
אבל עכשיו זה כן
מי אשם בזה שאני לא יכולה להרגיש שלמה עם עצמנו
לא יכולה להרגיש בטחון
לא יכולה להרגע
חוץ משתי שניות שבהן אני שומעת שהכל בסדר ונרגעת
ואז שוב נלחצת כאילו לא היה לפני רגע
טוב די
אולי בכל זאת ננסה לישון קצת לפני שהשמש תהרוג אותנו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'ו