סופים וסופות

לפעמים כשאני מסתכלת על עצמי במראה ומתחשק לי לבכות עד שהפרצוף שלי יימחק מעל פני האדמה

אני נזכרת בתקופות בהן הייתי מכוערת יותר

שמנה יותר

והעור שלי נראה אפילו גרוע יותר מעכשיו

ועדיין היו לי חברים

שאהבו אותי

משום מה

זה גורם לי להרגיש קצת יותר טוב

עם ההדרדרות הגופנית הדוחה שלי

לצד זה

מונחות התקופות בהן הייתי רזה וחיננית

ועסוקה עד כדי אושר

ואני חוזרת לבכות

כיאה למצבי

או לכל מצב

בתכלס