סופים וסופות

אולי זה לעולם לא ישחרר אותי

הכמיהה החולנית לעצמות יפות, ודבר מלבדן.

ועדיין יש רגעים בודדים בהם אני מסוגלת להסתכל במראה ולחייך. או לעצום עיניים ולחבק את עצמי ולדעת שאני יפה ומוצלחת ומה רע לי כל-כך. זה האיזון המושלם, והגוף שלי בסדר, הוא באמת. 

אבל אז אני רוצה 20 קילו פחות

רוצה באמת.

ואפשר לומר שזה הכל שטויות, שזה לא מעניין אף-אחד מלבדי, המספרים האלה. שאולי עדיף לפתח קצת אישיות, או משהו מעניין.

אבל זה לא מעניין

הדבר היחיד שמשנה הוא שאני כזאת חזירה 

שלא מצליחה להשמיד את השומן המזדיין הזה.

כל-כך ענקית ומגודלת ליד כולם

אני רוצה לבכות ובאמת

שכבר לא יודעת בגלל מה.