סופים וסופות

בלתי נסבלים בעיניי

אין ספק שבמוקדם או במאוחר אלמד לאהוב אותם

הרי הכל נלמד בסופו של

אבל כרגע 

בחיי שקצו כל הקוצים

ואמא שלהם

ואני לא רוצה לראות נפש חיה

עד הודעה חדשה

ו30 קילו לבד בחושך כן טוב אז מההה

ביי נשיקות

לפעמים אני נתפסת בפנטזיה על עצמי 10 קילו פחות

ורק לדמיין את זה עושה אותי כל-כך מאושרת

כאילו

כל-כך כל-כך מאושרת שהחיוך לא נמחק

הציצי שלי לא מפסיק לגדול (!!!) וכל החולצות יושבות עליי מזעזע 

וכל יומיים צריך לקנות חזיות חדשות

מה נסגר כאילו

להיות מאתיים קילו פחות

להיות מאתיים קילו פחות

להיות מאתיים אלף מליון קילו פחות

ריס מזדיין

אולי זה לעולם לא ישחרר אותי

הכמיהה החולנית לעצמות יפות, ודבר מלבדן.

ועדיין יש רגעים בודדים בהם אני מסוגלת להסתכל במראה ולחייך. או לעצום עיניים ולחבק את עצמי ולדעת שאני יפה ומוצלחת ומה רע לי כל-כך. זה האיזון המושלם, והגוף שלי בסדר, הוא באמת. 

אבל אז אני רוצה 20 קילו פחות

רוצה באמת.

ואפשר לומר שזה הכל שטויות, שזה לא מעניין אף-אחד מלבדי, המספרים האלה. שאולי עדיף לפתח קצת אישיות, או משהו מעניין.

אבל זה לא מעניין

הדבר היחיד שמשנה הוא שאני כזאת חזירה 

שלא מצליחה להשמיד את השומן המזדיין הזה.

כל-כך ענקית ומגודלת ליד כולם

אני רוצה לבכות ובאמת

שכבר לא יודעת בגלל מה.

לפעמים כשאני מסתכלת על עצמי במראה ומתחשק לי לבכות עד שהפרצוף שלי יימחק מעל פני האדמה

אני נזכרת בתקופות בהן הייתי מכוערת יותר

שמנה יותר

והעור שלי נראה אפילו גרוע יותר מעכשיו

ועדיין היו לי חברים

שאהבו אותי

משום מה

זה גורם לי להרגיש קצת יותר טוב

עם ההדרדרות הגופנית הדוחה שלי

לצד זה

מונחות התקופות בהן הייתי רזה וחיננית

ועסוקה עד כדי אושר

ואני חוזרת לבכות

כיאה למצבי

או לכל מצב

בתכלס

אני חושבת שאם להסתכל על החיים בתור מסע או תהליך או דרך ארוכה

הרבה יותר קל לקבל את כל הרע שקורה

לחיות בהווה נשמע לי כמו הדבר הכי עצוב וחסר תקווה בעולם

ההווה הוא אף פעם לא

אנחנו תמיד זוכרים או מצפים ל

השמנתי נורא

וזה מדכא

אני רוצה לשקול 46

וכוסאמק אני יכולה

הגעגועים אוכלים אותי מבפנים. אני רוצה להתחפר בשקט בתוך היישות האיתנה שלך ולהיבלע, פשוט להסתכל עלייך ולנשום ולא להצטרך להסביר שום דבר או לדבר שום דבר.

כל פעם שאתה מתקשר אני עוטה על עצמי את הפרצוף השמח וממלמלת כל מיני שטויות וצוחקת מדי ולא יודעת מה בדיוק נכון לומר. הכי גרוע זה שלא חשוב מה, הבחירה שלי אף-פעם לא תהיה במילים הנכונות שיעבירו את התחושה הנכונה.

חלמתי שאני בהריון, מרוח הקודש כנראה, שהרחם שלי עובד ובועט וכמעט התחשק לי שזה יהיה אמיתי.

אני מפחדת שמתישהו כל הלא-מספיקים הקטנים האלה יתאספו לערימה גדולה של יש בחורות טובות יותר. באמת יש.

עצוב לי עכשיו, כואב ממש בתוך הבפנים של הכל ואני מרגישה שמישהו הוציא את כל האוויר מהעולם הזה.

ויש בי כל-כך הרבה רוע, כל-כך הרבה שנאה, אני שופטת הכל ואת כולם ולא רוצה לתקשר ולא רוצה לצאת מהבית. רק תנו לשקוע עד הסוף.

ובא לי להקיא.

אני מרגישה כמו ילדה בת 12 שצריכים להגיד לה שטוב בסדר תרגעי זה הכל שטויות מה את בוכה. אני קצת.

מה את רוצה מה את רוצה מה את רוצה

20 קילו פחות

אולי זה הקיץ, אולי זה מצב הרוח המרומם שנפל עליי פתאום, תחושת ההקלה המבורכת של עכשיו, או סתם הורמונים.

אבל העיקר שזה קורה (בבקשה שלא יפסיק).

זה מדהים כמה שלמשקל יש השפעה ישירה על הכל בחיים, כאילו עכשיו כשהרגליים שלי רזות יותר (ובאמת רואים עליהן כל קילו) מגיע לי כל מה שאני רוצה ובכלל, למה לא להיות שמחה אם הכל נופל ממך.

מתחשק לי לדבר על משהו עמוק, משהו אמיתי, משהו עם מילים. איך כל מה שרציתי תמיד היה לחיות בלי להתברבר ולהתקשקש, והנה אני חיה ועושה ודברים קורים - אז רק צלילים בודדים יוצאים לי מהפה, ממש בודדים. זה באמת יהיה רק אחד מהם? כל פעם, או מסך לבן בראש וחיוך על הפנים, או אינספור מחשבות ודמעות? ואני אפילו לא יודעת מה אני רוצה כרגע. הדשא של השכן, נו אתם יודעים.

אני מעדיפה את החורף עד שנהיה קר מדי, והקיץ כולו קסום ונפלא כל עוד המזגן לא מתקלקל. בקיצור, אני אתן לעצמי כאפה ואשתוק.

עוד שלושה או חמישה או שמונה קילו ובכלל לא יהיו תלונות.

סתם, ברור שיהיו, איך אפשר בלי.

אני מרגישה מטונפת

דוחה ומגעילה

אני מרגישה

שהכל מתמוטט מסביב ו

במקום לקום ולעשות משהו אני פשוט יושבת בצד ובוכה

כי יש כל-כך הרבה דברים לעשות

ואין לי מושג מאיפה להתחיל

אז לא עושים כלום

אני רוצה מרחבים פתוחים ודשא וחיבוק ולבכות

וכל מה שיש זה לבכות

ופטישים קטנים שמנקרים את המוח

ומחויבויות

ופרצופים מאוכזבים מכל עבר

וכאילו

נמאס לי ממצב הרוח המחורבן הזה

אבל לא באמת

אולי הוא יעבור כשאני אמצה אותו לחלוטין

אצמח ממנו

או קשקוש אחר

אז שום דבר לא בסדר

אבל זה זמן מצויין בשבילכם ללכת

תודה

אתם מתוקים

זה כייף שיש עם מי לדבר

שיישאר גם כשאני מכוערת

אין דברים כאלה

באמת

אין

בובובו הוהוהו אני כל-כך עצובה ניני בניני בואו תסתכלו עליי מאחורי הסורגים היפים

נא לא להאכיל את החיות בבמבה כי זה משמין בנוסף מומלץ לא לקרב ידיים או אפים שכן הן עשויות לנשוך לשרוט או לזרוק עליכם אבנים ההנהלה מתנצלת מראש על נזקים גופניים ונפשיים באם ייגרמו למבקרים העניין למרבה הצער לא נמצא בשליטתנו 

אני רוצה להקיא להכאיב למישהו לדחוף חזק להכות אותו עד שיהיה כחול בידיים אני רוצה

לזרוק צלחת ולשמוע אותה מתנפצת לראות מישהו דורך על השברים ברגליים יחפות אני

רוצה לדפוק את הראש בקיר לדפוק את הקיר בראש ללפף גומייה מסביב לאצבע עד שהיא תשחיר

אני רוצה לגלגל הכל אחורה כשהייתי צעירה ויפה עשרים קילו פחות זה משמעותי

אני רוצה לצעוק שאני שונאת את התחת שלי ולשאול למה אני כל-כך ענקית ומגושמת ויש לי שלושה סנטרים סתם רק שניים למה הבטן שלי נשפכת לכל עבר והחיוך שלי מכוער

אני רוצה לכלוא את עצמי בבית מתחת לשולחן עד להודעה חדשה ולראות מה קורה

אני רוצה שמישהו ישנא אותי כל-כך שהוא יגרום לי לבכות אני רוצה שיקרה משהו טראגי שאני אתחרט שביקשתי משהו שיגרום לי להרגיש כאילו אפשר אני רוצה להשתחרר מכל מחויבות להיות מסוגלת לקבל החלטות להיות מרוצה מההחלטות להפסיק להיות תלותית אני רוצה לדמם מאיפושהו רק שיהיה באמת אני רוצה פצעים פתוחים אני רוצה תשובות לכל השאלות ואז עוד שאלות אני רוצה חיבוק אני רוצה לבכות בלי לצחוק באמצע אני רוצה לקחת ברצינות אני רוצה שהנפש היפה שלי תעבור דירה לגוף אחר

אני רוצה להפסיק לזרום אני רוצה להיתקע אני רוצה להתפלש בזה לטחון מים לטחון בוץ אני רוצה ללעוס את הנושא לשקוע בו כן כאן ועכשיו אני רוצה

שתצעקו עליי שאני נתקעת נו קדימה אני מחכה