לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סופים וסופות


וסרדינים בקופסאת שימורים

Avatarכינוי:  ג'ו

מין: נקבה

MSN:  רדו לי מהזנב

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הם כולם


בלתי נסבלים בעיניי

 

אין ספק שבמוקדם או במאוחר אלמד לאהוב אותם

הרי הכל נלמד בסופו של

אבל כרגע 

בחיי שקצו כל הקוצים

ואמא שלהם

ואני לא רוצה לראות נפש חיה

עד הודעה חדשה

ו30 קילו לבד בחושך כן טוב אז מההה

 

ביי נשיקות

נכתב על ידי ג'ו , 2/11/2012 16:18   בקטגוריות חחח, ברצינות, משקל, שומנים, פסימי, שחרור קיטור  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נשקלתי היום


עכשיו באמת יש סיבה טובה למות
נכתב על ידי ג'ו , 20/10/2012 13:27   בקטגוריות אוף, ברצינות, משקל, שומנים, פסימי, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מההכי טיפשיים שלי


לפעמים אני נתפסת בפנטזיה על עצמי 10 קילו פחות

 

ורק לדמיין את זה עושה אותי כל-כך מאושרת

כאילו

כל-כך כל-כך מאושרת שהחיוך לא נמחק

נכתב על ידי ג'ו , 30/9/2012 12:22   בקטגוריות ברצינות, חחח, משקל, שומנים, שחרור קיטור, אופטימי  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אף-פעם לא עובד


להיות מאתיים קילו פחות

להיות מאתיים קילו פחות

להיות מאתיים אלף מליון קילו פחות

 

ריס מזדיין

 

נכתב על ידי ג'ו , 15/9/2012 20:22   בקטגוריות אוף, ברצינות, משקל, שומנים, פסימי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ליידי די.


אולי זה לעולם לא ישחרר אותי

הכמיהה החולנית לעצמות יפות, ודבר מלבדן.

ועדיין יש רגעים בודדים בהם אני מסוגלת להסתכל במראה ולחייך. או לעצום עיניים ולחבק את עצמי ולדעת שאני יפה ומוצלחת ומה רע לי כל-כך. זה האיזון המושלם, והגוף שלי בסדר, הוא באמת. 

אבל אז אני רוצה 20 קילו פחות

רוצה באמת.

ואפשר לומר שזה הכל שטויות, שזה לא מעניין אף-אחד מלבדי, המספרים האלה. שאולי עדיף לפתח קצת אישיות, או משהו מעניין.

אבל זה לא מעניין

הדבר היחיד שמשנה הוא שאני כזאת חזירה 

שלא מצליחה להשמיד את השומן המזדיין הזה.

כל-כך ענקית ומגודלת ליד כולם

אני רוצה לבכות ובאמת

שכבר לא יודעת בגלל מה.

נכתב על ידי ג'ו , 9/9/2012 11:25   בקטגוריות אוף, ברצינות, משקל, שומנים, עמוק, פסימי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כי אני מבייצת עכשיו


לפעמים כשאני מסתכלת על עצמי במראה ומתחשק לי לבכות עד שהפרצוף שלי יימחק מעל פני האדמה

אני נזכרת בתקופות בהן הייתי מכוערת יותר

שמנה יותר

והעור שלי נראה אפילו גרוע יותר מעכשיו

ועדיין היו לי חברים

שאהבו אותי

משום מה

זה גורם לי להרגיש קצת יותר טוב

עם ההדרדרות הגופנית הדוחה שלי

לצד זה

מונחות התקופות בהן הייתי רזה וחיננית

ועסוקה עד כדי אושר

ואני חוזרת לבכות

 

כיאה למצבי

או לכל מצב

בתכלס

נכתב על ידי ג'ו , 15/8/2012 02:43   בקטגוריות אוף, חחח, ברצינות, משקל, שומנים, פסימי, שחרור קיטור, אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מגעילולה


אני חושבת שאם להסתכל על החיים בתור מסע או תהליך או דרך ארוכה

הרבה יותר קל לקבל את כל הרע שקורה

לחיות בהווה נשמע לי כמו הדבר הכי עצוב וחסר תקווה בעולם

ההווה הוא אף פעם לא

אנחנו תמיד זוכרים או מצפים ל

 

השמנתי נורא

וזה מדכא

אני רוצה לשקול 46

וכוסאמק אני יכולה

נכתב על ידי ג'ו , 26/7/2012 19:22   בקטגוריות אוף, ברצינות, חחח, משקל, שומנים, שחרור קיטור, פסימי, אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



וואו גם את לועסת מסטיק? זה בטח הגורל שהפגיש בינינו


אני תוהה איך כל פעם אני מצליחה לעשות את אותן טעויות. טורחת להילחץ שוב ושוב בשביל סתם, פשוט בשביל סתם.

הורסת את הבריאות לשם ההיסטריה.

היסטריה. זו מילה מנחה, מוטיב חוזר, טירוף.

צריכה את זה כמו מים לנשימה, זה נכון. כשאין ממה להילחץ נפער בתוכי בור עצום שמתמלא רק בחרא

 

אולי מה שאני צריכה זה להיות מוקפת באנשים שאפשר להיות איתם בשקט

ולדבר לאט יותר

ולהפסיק לקלל את כולם בתוך הראש שלי

 

חחח

איך אני תמיד מנסה להתחיל במשפטים מסודרים עם פסיקים ונקודות אבל בסוף זה בכל זאת הופך לסתם בליל מילים שאפילו אני לא יכולה להבין

 

ואני גם חייבת לצאת מהבית יותר

כל הזמן

כמה שאפשר

להיות לבד יותר מדי גורם לי להתנהג כמו משוגעת

 

בכל אופן

החלק הטוב של החיים הוא שאני ממש מרזה בזמן האחרון

ומרגישה הרבה יותר טוב והבטן שלי נראית פאביולס שאין דברים כאלה

והאמת היא שבתכלס בתכלס

זה מה שהכי חשוב

קצת עצוב אבל זה המצב

כל עוד אף אחד לא מת עצמות האגן מגדירות את מצב הרוח

 

ולשאלת היום -

האם גם בנות נקלעות לפרנד זון?

הייתכן שמישהו שומר אותי על תקן אחות קטנה?

מה דעת הקהל?

נכתב על ידי ג'ו , 4/5/2012 16:37   בקטגוריות חחח, משקל, מתוק, עמוק, שחרור קיטור, אהבה ויחסים  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



19,218
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , החנונים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'ו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ג'ו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)