סופים וסופות

תמיד ראיתי את עצמי בתור בחורה שמבינה. מבינה מצבים, מבינה אנשים, קולטת מה קורה מאחורי הקלעים.

לא ברור למה, האמת. כנראה שהיה לזה תקדים.

בכל אופן, בזמן האחרון אני מרגישה שאני מאבדת את זה. כל חוש שהיה או חשבתי שהיה לי.

אני מוצאת את עצמי, כל-כך הרבה יותר מדי פעמים, מרגישה כמו האידיוט המושלם, בחיי.

מרגישה שאנשים מפתיעים ומאכזבים ומתפוצצים לי בפנים, ולא מבינה מאיפה לעזאזל זה בא.

איך לא ראיתי את זה קודם, איך התעלמתי ולא שפטתי נכון ואיך לא קלטתי.

אולי זו אני, שמנסה לשכנע את עצמי בכל פעם מחדש שכולם אנשים טובים בסך-הכל,

מחפשת בכוח את האישור הזה. ממציאה תכונות שמעולם לא היו לאף-אחד.

ואולי זה הם בכלל, ואיך אפשר לנחש מה עובר למישהו בראש ומה יהיה הצעד הבא.

צריכה להגביה את החומות ולהנמיך את הציפיות.