דבר ראשון עלי לציין שגמרתי את הספר אחרי קצת זמן של התאמצות רצינית מצד המורים לסלוח לי כי השיעור שלהם ממש לא מעניין אותי,
מצד החברים כי ממש לא מעניין אותי "מה מצאתי בקניון אילון" או "האם את יכולה לשדח לי איזו כוסית?"
ובעיקר בעיקר מצד ההורים שקיבלו יחס הזנחה רציני כי מלעשות, ממש לא אכפת לי מה לאכול לארוחת ערב כל מה שאכפת לי זה שקטניס המפגרת תבין כבר שגייל הוא הגבר האידאלי בישבילה ושתעזוב אותנו בשקט.
אבל מיד אחרי שגמרתי את הספר חזרתי למציאות הקשה והמרה שבה החבר הכי טוב שלי רוצה אותי, מי שאני רוצה נעלם כאילו לא היה מעל פני האדמה (וטוב שכך <:), החברה הכי טובה שלי התנשקה מול עיני בפעם הראשונה (וטוב שכך רק לא מול העיניים שלי?!), ועוד בעיות נוספות מזדמנות להן.
אבל השאלה היא האם אני באמת יכולה להעלם? עושה רושם שאני גורמת לחבר הכי טוב שלי הרבה סבל - הוא הציע שנתרחק. אני לא ידעתי מה לעשות.
הוא כנראה מיד הבין שהרעיון לא לרוחי אבל אני אמרתי שאם זה יעזור אפשר להתרחק. הוא אמר איך? אני אמרתי, אני יכולה להעלם.
וזה ממש קשה כי אנחנו באותה הסעה. אבל בתכלס אני יכולה לא להתבלט יותר מידי. במילא אני עוברת דירה למקום אחר עוד מעט, אני לא אבקר יותר בתיכון כל מה שנחליף זה היי ובוקר טוב בבוקר וזה הכל. השאלה היא האם לראות אותי צועדת בלבוש מינימלי לפעמים (חולצות מחשופיות למיניהן, מכנסיים קצרים מאוד וכאלה דברים.) זה ישפיע עליו? אי אפשר להעלם לגמרי. אני עדיין בנאדם. הלוואי שהייתי יכולה להיות דנה דינה הרואה ואינה נראה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: