"לא מרביצים על חלב שנשפך!" צרחתי בדמעות, אבל לה.. לא היה אכפת.
מאדאם רד פגועה ומחליטה לפרוק טיפת חלב מהלב.
הבוקר, כשסוף כל סוף התעוררתי הלכתי להכין לעצמי קפה עם חלב וכמה עוגיות.
אמא ישבה במטבח וכרגיל צעקה שאני מתעוררת מאוחר מידי ויאדה יאדה יאדה.
עם המזל המצויין שלי הפלתי בטעות את קרטון החלב ושלולית לבנה נשפכה בכל המטבח.
ובכן, מהר הרמתי את הקרטון הערור והצלחתי להציל כמות מעטה של חלב, כנראה שלא כולם מכבדים את זה.
אמא שלי קמה בהכרזה שאני מגושמת, מטומטמת, זונה, הבת הכי נוראית בחיים והצהירה שהיא שונאת אותי.
למדתי שלא צריך לענות לאמא שלי, אחריי כל כך הרבה פעמים, אמרתי לה שאני מצטערת והתחלתי ללכת לקחת את הסמרטוט.
איכשהו אמא שלי הגיעה אליו מלפני והביאה לי איתו חבטה חזקה בפנים, אני מתארת שהלחי שלי התמלאה בסומק מלאכותי.
היא גם דחפה אותי חזק ונפלתי על הריצפה, בדיוק על שלולית החלב. לבגדים עדיין יש ריח מגעיל.
אחריי שקמתי היא התחילה להתלונן שהבגדים מלוכלכים בגללי, ושחסר לי אם אני אפנה אלייה שוב.
הייתי מעוצבנת, אבל ממש, רק מי שמכיר אותי באמת יכול לתאר איך הפנים שלי נראו באותו רגע.
בזמן שאני מסריחה מחלב, מרגישה את הפעימות בלחי, הדמעות החמות שזולגות במורד הפנים, היא מאשימה אותי במצב הכלכלי שלנו.
"את ילדה נוראית שלא עושה כלום! מחשב מחשב מחשב. יום אחד אני אתלוש ממנו את כל הכבלים ואז אני אראה לך מה זה.
למה את לא עובדת? כל הילדים הנורמלים מוצאים עבודה ועובדים מהבוקר עד הערב, את תראי מה זה."
אני שונאת כשהיא עושה את זה. היא בת 40 לעזאזל, היא לא יכולה למצוא לעצמה עבודה?
נכון, היא לא הכי גאון בעברית, אבל היא למדה 18 שנים באוניברסיטה באוקראינה, מה הבעיה לנסות ללמוד עברית?
ולמה אני, נערה, חייבת לעבוד ולא היא? לא שאלתי אותה את זה. הרבה פעמים קיבלתי משהו יותר כואב בפנים מסרמטוט.
"לא מרביצים על חלב שנשפך!" צרחתי בדמעות, אבל לה... לא היה אכפת.
שנעבור את כל הימים בשלום ובלי חלב על הריצפה, מאדאם רד וגרל מאחלים לכם המשך קיץ נעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Madam-Red.