לפני כמה ימים היא התקשרה אלי ואיך שהיא
התקשרה הדבר הראשון שעלה לי בראש הוא: לילדה הזו יש כל כך הרבה בעיות בחיים...
מעניין מה היא תעשה כשהיא תהיה גדולה ואני לא אוכל לעזור לה יותר...
עניתי לטלפון.
כשהיא התחילה לדבר, לא הצלחתי להבין אף
מילה. היא כל כך בכתה, היא הייתה כל כך עצובה-שכבר חשדתי שהוא זרק אותה והיא במצב
הזה כבר כמה ימים.
"קודם כל תירגעי מאמי " אמרתי
לה.
"אבל.. אני לא יכולה להר-גע אני
ק-שה ל לי" היא ענתה לי במשפט מקוטע.
"תנשמי עמוק, תשתי מים ותנשמי עמוק
שוב. אז נוכל לדבר" אמרתי לה.
אני חושבת שהיא באמת עשתה את מה שאמרתי
לה, כי חיכיתי לה על הקו די הרבה זמן.
"הלו" היא אמרה לי. "את
עוד שם?"
"כן" עניתי לה "לאן כבר
יכולתי ללכת? לטפס על האוורסט?"
"זה לא מצחיק! טוב אז תקשיבי, זה
העניין" היא אמרה והקול שלה העיד על כך שהיא עומדת לפרוץ בבכי-שוב.
"מקשיבה" עניתי לה.
"העניין הוא..."
"הוא" קטעתי אותה. כל כך
רציתי לדעת למה היא בוכה, זו הפעם שבה לקח לה הכי הרבה זמן להירגע, כנראה הפעם זה
משהו רציני-חשבתי.
" אני רוצה להיפרד ממתן." היא
אמרה לי.
" ולמה את רוצה לעשות דבר
כזה?" שאלתי אותה. הרי כל פעם מחדש היא מספרת כמה טוב להם ביחד ו...
היא קטעה את מחשבותיי. "אני רוצה לעשות את זה כי אתמול
קיבלתי שיחה לפלאפון שלי ממספר חסום.
שאלתי מי זה, לא ענו לי. אחרי כמה
שניות-ממש כשכמעט ניתקתי אמר לי הקול "יש לו מישהי אחרת" עניתי:
"מה? מי זה?! על מה את מדברת?" אמר לי הקול: " אני מדברת על
מתן" ולפני שהספקתי לענות היא אמרה לי " אני אשלח למספר הזה תמונות
שיוכיחו לך שזה נכון" והיא הוסיפה: " ושלא תחשבי על להתקשר למספר הזה כי
אני יודעת מי את... ואם תתקשרי יקרו דברים רעים מאוד!" ואז היא נתקה."
"וקיבלת את התמונות?" שאלתי.
"כן היום בערב" היא ענתה.
ומה היה בתמונות האלו שאת בוכה כל
כך?" שאלתי וכבר נלחצתי, חשבתי שמדובר ב... חשבתי שמדובר ב... טוב אני לא
רוצה להגיד. כל מה שיש לי להגיד למחשבה הזו הוא:" ביי ביי ושלום ואל תופיעי לי בחלום!"
"בתמונות האלה ראיתי את מתן, מנשק
את לירז." היא אמרה ומיד פרצה בבכי.
טוב, את האמת, מה שחשבתי היה קצת יותר
גרוע- אבל- כשמישהו אומר לך שהחבר שלך בוגד בך, את לא יודעת מי זה, והוא שולח לך
תמונות של החבר מנשק את לירז- זה קצת לא נעים. –או שבעצם הרבה לא נעים!-
" טוב זה רע, רע מאוד" אמרתי
לה וידעתי שאני לא מעודדת אותה להמשיך לדבר איתי –ובטח שלא במצב כזה- בכלל.
"תבואי אלי היום. מתי שאת יכולה, כמה שיותר מהר. יש לי משהו שיכול לעודד
אותך" אמרתי לה ואת האמת ממש לא ידעתי על מה אני מדברת, הדבר היחיד שידעתי
הוא שאני צריכה לחשוב על משהו – ומהר-.
לפני שהיא הגיעה היה לי רעיון והייתה לי
מטרה- מטרה- לשמח את שני- רעיון- ערב סרט,
ובמקום פופקורן סוכריות גומי טבולות בשוקולד חם- פינוק לכל נערה במצוקה, ובנוסף:
זה הדבר היחיד ששני תסכים להכניס לפה במצב כזה...
והיו לי עוד רעיון ומטרה משותפים- נקמה במתן השטן ובלירז ה..
טוב , אין לי ללירז חרוז אבל אני כל כך – אבל כל כך- הולכת להתנקם
גם בה!
פליז תגיבו!!! אני חייבת לדעת אם להמשיך....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
