לכסוס ציפורניים זה הרגל מגעיל. אני יודעת. בעיקר בגלל שאני מהכוססים.
אני כוססת מאז שאני זוכרת את עצמי, וכבר שנים שאני מנסה להיגמל אבל פשוט לא מצליחה.
בכל פעם שניסיתי להיגמל שיכנעתי את עצמי ש"הפעם זה אחרת, הפעם אצליח".
בימים אלה אני עוברת נסיון גמילה נוסף. מזה שבועיים וחצי שלא כרסמתי.
נכון שזה נראה מצחיק שאני הולכת כל היום עם ידיים בכיסים, נכון שאני לועסת יותר מסטיקים ומעשנת מעט יותר אבל כל אלה הם מחיר נמוך לשלם.
קיוויתי שאם אפרסם את זה כאן, זה יהווה מעין תמריץ, אולי מעין התחייבות שלי בפני עצמי ובפני העולם.
אולי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
