בוקר: כוס קורנפלקס (110), שלושת רבעי כוס חלב שקדים (51), שלושים צימוקים (47)
צהריים: שעועית ירוקה ושעועית לבנה ברוטב עגבניות, שלוש פרוסות פשטידה במילויים שונים, סלט (643)
ביניים: מעדן סויה (115)
בא לי למות כי עד כה זה 966 קלוריות ובערב עוד באים אורחים שאני שונאת לארוחת ערב. איזה כיף.
היום נסגר על 1,411 קלוריות כי אני זונה מגעילה.
לארוחת ערב אכלתי קינואה וכרובית וסלט עם טחינה ומיונז שום טבעוני תוצרת בית, ואז החלטתי שאני עדיין רעבה ושאולי אפשר לתת לעצמי לאכול גם פרוסת פשטידה ואז אמא אמרה כאילו "את באמת רעבה?" אז התחלתי לבכות מול האורחים וברחתי לחדר ומאז אני פשוט יושבת כאן ומחשבת את הקלוריות של היום. אני ממש רוצה לרדת לעשן. אני שמנה ממש ומרגישה הכי דוחה שאפשר להרגיש אי פעם, גם כי הבטן שלי מלאה וזה אומר שהיא רק נפוחה עוד יותר ואיכס ודי כבר.
מחרתיים יש לי גם פסיכו' וגם פסיכי' אבל משום מה נדמה לי שקבעתי אותם על אותה שעה, אז אני צריכה לבדוק את זה. מחר למרות שאני לא ממש מתכוונת לצאת מהבית אני אנסה לאכול 800 לכל היותר.
-
קיבלתי מחזור סופסוף.
אתמול בלילה בכיתי המון כי בתור הרילאפס היו לי מחשבות על להיות בריאה. זה היה די מצחיק כי בדרך כלל זה אמור להיות ההפך, לא? את בתוך ההחלמה ובלילה זוחלות לך מחשבות על להרוס את הכל אז את בוכה. אבל לא אצלי. רציתי להעיר את אמא שלי ואת אחותי ולחבק אותן ולהשבע שלא אפגע בהן אף פעם אבל אני יודעת שזה לא נכון. בבוקר קמתי ולא היה לזה שום זכר, שוב מגיע לי כל דבר רע שאני עשוייה לעשות לעצמי, שוב מגיע לי לרעוב ולסתום את הפה ולרזות עד שלא יישאר לי כלום; גם ככה אין לי כלום.
פשוט עצוב לי כל כך שאי אפשר להרוס את עצמך בלי להרוס את כל האנשים סביבך. מה לעזאזל הם עשו שמגיע להם לסבול על זה שאני שונאת את עצמי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
