רושם בתוך יומן מסע

השעה עכשיו שלוש בלילה. השותף שלי נוחר כבר ארבע שעות, אני מניח שזה כבר ארבע שעות, לא הייתי בחדר בשלוש השעות האחרונות.

אתם מבינים, יש לי רשימה של דברים שאני צריך לעשות תלויה על הקיר.

חקירה במתמטיקה, חיבור בהסטוריה, שני חיבורים באנגלית, סיכומים לביולוגיה, להכין הצגה, להכין סרט, לגמור להכין טפסים לפרוייקט שאני רוצה לעשות, להכין פרזנטציה לפרוייקט שאני צריך לעשות, ואני נשבע שזו רשימה חלקית.

מה עושה כל אדם חכם כשיש לו כל כך הרבה דברים לעשות?

ניחשתם נכון, הוא הולך ומדבר שלוש שעות עם אוסטרלית שיחה פילוספית שנגעה בהכל ונגעה בכלום, שבהייתה תאורטית וכל כך מעשית, שהדעות בה היו מנוגדות, אבל כל כך קשורות זו לזו באיזו דרך מסתורית.

זו הייתה השיחה המעניינת ביותר שהייתה לי בחיים, אני לא יכול אפילו להתחיל לתאר לכם על מה דיברנו, ואיך הגענו מנושא לנושא, למען האמת אני גם לא זוכר. אבל יש לי את ההרגשה הזו, ההרגשה שזה היה משהו ששווה את זה. שהשגתי עוד משמעות בהיותי פה ב UWC, ששברתי עוד רף, שאתגרתי את עצמי עוד.

השיחה הזו הייתה אתגר עצמי עצום, אני חושב שבחיים שלי לא אתגרתי את עצמי אינטלקטואלית כמו בשיחה הזו, ונהנתי מכל רגע, נהנתי מכל רגע.

אני חושב שנפל לי האסימון היום, אין גבול לכמה שאפשר לדעת, אין גבול לכמה שאפשר להשתנות.

אני לא יודע כלום, ואני יודע הכל.

יכול להיות שמחר אני אקום ומשהו ישנה את דעתי, אבל צריך לדעת לפעול עם מה שיש עכשיו.

והכי חשוב, אפשר לא להסכים אחד עם השני, אפילו רצוי, אפשר לא להסכים עם עצמך, אפילו רצוי, אבל תמיד תדבר, תשאל, תאתגר ותתאתגר.

תתפלא לראות כמה השגת מלשבת במסדרון שלוש שעות, ולדבר על הכל, ובעצם על לא כלום.

שיהיה לילה טוב.

עילם.