בלוק היצירות שלי.

לפעמים אני לא מבינה למ ה' ברא אותנו מה כבר עשינו לו רע?!

אני לא מדברת רק מבחינתי אלה גם מבחינת החברות שלי דיאנה, דינה ועוד מלא בנות שיש להן בעיות ושלא תגידו סתם בעיות הכוונה לבעיות ממשיות שממש קשה לדבר עליהן למשל אצלי אמא ואבא שלי עומדים על סף גירושים...

הם כבר יותר משנה ומשהו רבים ועל מה על שטויות הכל התחיל בכך שאבא שלי היה צריך לטוס לארה"ב ולפני הטיסה הוא שאל את אמא שלי אם זה בסדר שהוא ילך לארה"ב לעבוד שם במשך הרבה זמן והיא אמרה בסדר כאילו לא בכוונה לסלק אותו כבר מהבית אלה במובן של חופשי מי אני שימנע ממך את זה ואיך שהוא חזר מארה"ב ישר התחלנו ממש כמו התחלה חדשה אבל בצבע שחור הריבים הויכוחים ועוד מלא דברים בהתחלה לא יכלתי להפסיק לבכות כי עוד כשהייתי קטנה הייתי אומרת לאמא שלי "אמא נכון שאת ואבא לא תיפרדו?!" תמיד הייתי אומרת לה את זה כשהם היו רבים וכשהיא התחילה לבכות אני יודעת שככה משפחה נורמאלית לא אמורה להיות עם כל הויכוחים האלה וכל הריבים בין ההורים אני יודעת את זה עם כל החלק שאני מנסה להסתיר שום דבר לא יחליף את האמת!! אבל שום דבר!

ואני יודעת וזה קשה ואני יודעת שאני תמיד יאשים אותי בכל הדבר הזה אבל בסופו של דבר אני יודעת שאני אבין אותם הרי כמעט כל הזמן משפחות מתגרשות ... כאילו זה באופנה עכשיו... [בציניות] ...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ועכשיו לעוד סיפור מרעיש שרציתי לספר לכם אז אוקי זה מתחיל ככה כשהייתי קטנה בערך בת 4 או אפילו 5 הייתי תמיד הולכת לילד של השכן שלי כדי להעביר את הזמן אתם יודעים ותמיד היינו משחקים מחבואים וכשהיינו משחקים מחבואים אז תמיד אבא שלו היה מצטרף אלינו בהתחלה לא ידעתי עוד מה קורה אני הייתי ילדה קטנה בלי כל ידע בדברים האלה וכל פעם ששיחקנו והגיע התור שלי לספור תמיד אבא שלו רצה לספור איתי כשהייתי שוכבת על המיטה כדי לספור הוא היה פשוט נשכב עלי והיה יענו סופר איתי אבל בעצם הוא רק דאג לקבל את הסיפוק שלו ! וגם כשהבן שלו היה מתחבא וכשהיינו מסיימים לספור אז הוא היה מסובב אותי על הגב ומתחיל לגעת בי הוא היה אומר לי לפתוח רגליים ולהרים אותם ופשוט לא ידעתי מה באמת קרה שם עד שהגעתי לכיתה ד שבאמת כבר התחלתי להבין והתחלנו ללמוד על כל הדברים האלה מאותו היום שהבנתי פשוט באתי לאמא שלי ואמרתי לה אמא אני לא רוצה יותר ללכת לשם והיא שאלה אותי למה אז סיפרתי לה והיא הבינה אותי טוב מאוד ודאגה לי אבל את אותו החור שהוא השאיר לי בחיים אני לא אשכח לעולם וככה גם מאות אלפי בנות אחרות שעברו את אותם הדברים ואפילו דברים שונים ואני בחיים לא אשכח את זה את המילים את המעשים והתמונות תמיד ישארו לי בראש אבל אין מה לעשות החיים ממשיכים הלאה אני שמחה ששיתפתי אתכם בדברים האלה תודה שנתתם לי את ההזדמנות לספר ולדעת שיש מישהו שמקשיב ומבין...

ליבי